Abortion – Emergence of a Soul
1. אהלות ז:ו
האשה שהיא מקשה לילד.מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים.מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו.אין נוגעין בו.שאין דוחין נפש מפני נפש:
If a woman is in hard travail, one cuts up the child in her womb and brings it forth member by member, because her life comes before that of [the child]. But if the greater part has proceeded forth, one may not touch it, for one may not set aside one person's life for that of another.
2. סנהדרין עב:
אמר רב הונא: קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו. קסבר: רודף אינו צריך התראה, לא שנא גדול ולא שנא קטן. איתיביה רב חסדא לרב הונא: יצא ראשו ־ אין נוגעין בו, לפי שאין דוחין נפש מפני נפש. ואמאי? רודף הואִ ־ שאני התם, דמשמיא קא רדפי לה.
R. Huna said: A minor in pursuit may be slain to save the pursued. Thus he maintains that a pursuer, whether an adult or a minor, need not be formally warned. R. Hisda asked R. Huna: we learnt: Once his head has come forth, he may not be harmed, because one life may not be taken to save another. But why so? Is he not a pursuer?— There it is different, for she is pursued by heaven.
3. רש"י סנהדרין עב:
יצא ראשו ־ באשה המקשה לילד ומסוכנת, וקתני רישא: החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים, דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו, אבל יצא ראשו ־ אין נוגעים בו להורגו, דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש,
4. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א
-ט-הרי זו מצות לא תעשה של אלחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:
Halacha 9
This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef.On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother.If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world.
5. רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ח
-טו-ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור, שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם:
Halacha 15
When a ship is about to sink because it is heavily loaded, and one person stands up and makes it lighter by jettisoning some of its cargo, he is not liable. For the cargo is considered like a rodef who is pursuing them to kill the passengers. On the contrary, by jettisoning the cargo and saving them, he performed a great mitzvah.
6. שו"ת מהרי"ט חלק א סימן צט
Rabbi Joseph ben Moses Trani (Maharit), Safed in 1568-1639.
ובסוף פרק קמא דערכין תנן האשה שהיא יוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן פשיטא גופה היא סד"א הואיל וכתיב אשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא לפסדיה מיניה קמשמע לן ומדפריך פשיטא משמע דמחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל ולא אתא לאשמועינן אלא משום פסידא דבעל ואמרינן התם האשה שהיא יוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחילה שלא תבא לידי ניול אלמא בשביל ניול האם הורגים הולד בידים ולא חשו משום איבוד נפשות הילכך בישראלית מפני צורך אמו נראה שמותר להתעסק עמהם שתפילנה כיון דרפואת אמו היאנאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
7. שו"ת חוות יאיר סימן לא
Rabbi Yair Chaim Bachrach was born in Leipzig, Germany, in 1638 - 1702.
תשובה על שאלת גדול אחד רופא מומחה ולמדן מופלג ופילסוף מובהק כמהר"ר פלוני מקק"פ:
ועל דבר שאלתך אשת איש שהרה לזנונים ואחר המעשה נתחרטה ונתנה קולה בבכי גם יום גם לילה אל תתני פוגת בת עינה רק הורידה כנחל דמעה והטיחה ראשה בכותל עד כי זוב דמה מראשה והגידה לבעלה וגם בקשה מחכם שיסדרו לה תשובה וככל אשר יושת עלי' תעשה. רק כאשר חששה שנתעברה ממנו באשר מאז שנעשה המעשה פסק וסתה אשר היה לה תמידין כסדרן בהיותה תחת בעלה כמה שנים הלכה אל חכם ושאלה לו אם רשאית לגמוע דבר מאבקת רוכל לשלשל זרע המקולל אשר בקרבה ובקשת דעתי בזה. הקשית לשאול שאלה כזו אשה כי תשטה תחת אישה ותעיז פניה לשאלת חכם כזה ואחשבה כי תכונת השאלה באשת איש דבר בדוי הוא לא היה ולא נברא כאשר באמת בתשובתי על השאלה אין חילוק בין היות המעוברת אשתו הנשואה וכשירה שבנשים או ממזר מאשת איש שהרי לא נפלאת היא ממך דדין ממזר לכל דבר כדין ישראל כשר וראוי להיות דיין הגדול בח"ל רק שאסור לבא בקהל ולישב בסנהדרין וכבר שנינו דלענין לפדותו ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה רק שמהרי"ל כתב שאין מבקשים עליו רחמים לומר קיים את הילד הזה בעת שמלין אותו דודאי לא ניחא לן ובכה"ג כתבו התוס' בשם ר"ת גיטין מ"א דאין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל ואין מזה ראיה להתיר הקלקול בפועל. ואחשבה כי עיקר שאלתך כללית אם יש עון איבוד נפש בזה אחר שנתעברה לקלקל העובר ולהמיתו ולהפילו ובזה היה אפשר לחלק כמה חילוקים אם כבר עברו ארבעים יום דמקמי הכי מיא בעלמא ננהו כמבוארבפ' המפלת ובפ"ק דכריתות או אם כבר עברו על הריונה ג' חדשים שהוא זמן הכרת העובר וזמן הבחנה או אם הרגישה בבטנה תנועת העובר המאוחר קצת אחר ג' חדשים ובפרט בנקיבה מ"מ אין זה מבוקשינו לדון מדעת נוטה וסברת הכרס רק ע"פ דין תורה.
…ומ"מ מקמי דעקר נראה דלכ"ע מותר וראיה מהא דאר"י אמר שמואל פ"ק דעירוכין שם האשה שיצאה ליהרג מכין אותה נגד בית הריונה כדי שימות הולד תחילה שלא תבא לידי ניוול (רק דיש לדחות ולומר דשם לא נקרא ממית נפש שהרי עכ"פ סופו למות ולחיי שעה דעובר לכ"ע לא חיישינן) ולכן ג"כ אין ממתינין לה וכו' משום דלא מקרי נפש כלל ולכן מקשה הש"ס פשיט' יע"ש.
…דמהיכן תיתי נענה דינה משמע דלולי סברת גופה היא היה סברא להמתין להציל העובר כ"ש שלא נגרום מיתתו דודאי אסור לכתחילה דלא עדיף מנחמים באלים שוחטי הילדים והפליגו באיסור הוצאת ש"ז לבטלה והטעם משום שראוי להיות נוצר מכל טיפה זרע קודש.
8. שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מג
Rabbi Jacob ben Tzvi Emden was born in 1697 and died in 1776,
ששאלת אם יש איסור לקלקל עובר בבטן אמו שזינתה. בין פנויה בין אשת איש.
תשובה בס' חות יאיר (אחר סי' ל"א) מצאתי שנשאל הרב בעל הס' על אשת איש הרה לזנונים. ואחר המעשה נתחרטה כו' אם רשאה לגמוע דבר מאבקת רוכל לשלשל זרע המקולל אשר בקרבה, וז"ל הרב בעל התשובה ואחשבה כי תכונת השאלה בא"א דבר בדוי הוא לא הי' כו' כאשר בתשובתי על השאלה אין חילוק בין היות המעוברת נשואה וכשירה בנשים, או ממזר מא"א שהרי לא נפלאת היא דדין ממזר לכל דבר כישראל כשר וכו' עכ"ל.
ואני הצעיר אומר לענ"ד חילוק גדול יש בדבר, ויש לדון השואל ההוא לזכות שבדקדוק ובכיון שאל שאלתו בא"א, אף אם אולי מעשה שהי' לא כך הי', נכון לומר עליו שאלת החכם חצי תשובה, דבפנויה וכ"ש בנשואה מעוברת מבעלה, לא קמיבעיא ליה, דודאי ולד הוא, כי איך שיהיה אף שאין חייבין עליו ודאי איסורא איכא מיהת, מכמה טעמים שקצת מהם באו בדברי הרב בתשובתו הנז'. ומגמרא דעירכין שהביא אין ראיה כלל כמו שדחה הוא ז"ל בעצמו. ואני אוסיף לקח בעז"ה בסמוך.
אמנם נדון השואל בא"א שזנתה שאלה הגונה היא. וקרוב בעיני להתירה אם הייתי כדאי.כי נ"ל שיש מקום להקל כיון שניאפה זאת ודם בידיה. מעתה בת קטלא היא מדין תורה. אף שאין דמה מסור בידינו להורגה. מכל מקום חייבת מיתה בדין שמים. מאחר שעשתה במזיד ביודעת שחטאה בזדון. ואע"ג דד"מ =דד' מיתות= בטלו דין ד"מ =ד' מיתות= לא בטלו. ומפורש גם בדברי קבלה אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס וגו'. וזה בנין אב לכל חייבי מיתות. דהוא הדין בדכותיה בעריות. ואפי' למ"ד חבר צריך התראה. נ"מ אם התרו בה. ואפי' בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. כיון דמדינא בת קטלא היא. אע"ג דממזר כשיצא לאויר העולם. דינו ככשר שחייבין על הריגתו. מיהת השתא דירך אמו הוא. ואילו היה דינה מסור בידינו. היינו ממיתים אותה ואת פרי בטנה. דדמי ממש להאי דערכין דאין ממתינין לה. ועדיף מינה, דהתם אפי' בוולד כשר מיירי. והכא הוולד נוצר באיסור, שעליו נגמר דינה למיתה. פשיטא דאין חוששין לו, ונהרג על ידי אמו. על כן היה נ"ל פשוט שאין איסור גם כן בהשחתתו. אע"פ שאימא קיימת. כי נלע"ד ג"כ פשוט שאפי' היא בעצמה אף שלא נגמר דינה להריגה. מחמת שאין דבר זה בידינו עכשיו. אעפ"כ אינה בכלל ואת דמכם לנפשותיכם אדרוש, ואינה נענשת אם המיתה ואיבדה עצמה לדעת. שעל כיוצא בזה אמרו בספרי יכול כשאול. ואדרבא נראה שזכות הוא לה. …
9. שו"ת רב פעלים חלק א - אבן העזר סימן ד
Rabbi Joseph Chaim, Baghdad, ca. 1835-1909, Ben Ish Chai,
אשת איש שזינתה, אם מותר לה לשתות סם המפיל את העובר.+ שאלהאשת איש שזינתה ונתעברה בזנות, אם מותרת לשתות דבר שתפיל העובר אחר שכבר הוכר ונגמר בבטנה שיש לו חמשה חדשים בבטנה, ואם מותר לאחרים לסייעה בדבר זה להוליכה אצל הרופא שיתן לה הסמים, ויביאו לה הסמים ממנו, או לאו. יורנו מורינו, ושכמ"ה.
תשובה. בדבר הזה איני רוצה להשיב בדרך הוראה לא לאיסור ולא להיתר, ורק אעתיק לכם מה שמצאתי בתשובות האחרונים שדברו בזה, והוא כי הגאון חוות יאיר ז"ל בסי' ל"א נשאל כיוצא בזה ממש... נראה דעתו דאין להתיר לכתחילה בדבר הזה.
וראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל,... ואפשר דיש מצוה נמי בזה, ורק בפנויה שזינתה ונתעברה איכא איסורא להשחית העובר שלה, כיון שהיא אינה חייבת מיתה בזנות שלה, וכ"ש בעובר דאסור להשחיתו, ורק על השחתתו אין ישראל חייב מיתה, כי אם בני נח הוא דחייבין מיתה גם על העוברין ע"ש.
ועוד שא נא עיניך וראה מ"ש מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' צ"ט, באשה ישראלית מותר להתעסק עמה ברפואות כדי שתפיל, אם יש בזה לצורך האם, ועיין מ"ש עוד בסי' צ"ז, נמצא בסי' צ"ט מתיר להדיא לצורך האם, ונראה דיש פ"פ =פתחון פה= לבע"ד לומר היכא דאיכא פגם משפחה ובזיון וחלול השם, אם ישאר העובר ולא תפיל אותו חשיב זה צורך גדול. וכבר אמרתי שאין אני מוסיף משלי בדבר הזה, ואיני מגלה דעתי, ורק הצעתי לפני השואל הדברים הנז"ל, ויראה דברי אלו לאיזה חכם, והוא יורה לו מה לעשות. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר.
10.שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב סימן סט
Rabbi Moshe Feinstein was born in Russia in 1895, and died in 1986
והנה בשאילת יעב"ץ ח"א סימן מ"ג ראיתי דברים שלא נתנו להאמר שבעובר ממזר מתיר להפילו מטעם שהאשה בזמן שהיו סנהדרין בלשכת הגזית היו מחייבין אותה מיתה ולא היו ממתינין עד שיולד מקרא דגם שניהם נחשב הולד כבר קטלא ומותר וגם מצוה להפילו, ואף שבזה"ז ליכא סנהדרין ואף דינה לא גמרו ולא יגמרו למיתה וגם לא התרו בה דין ד' מיתות לא בטלו, ועוד האריך בזה דלא כהחו"י שכתב בפשיטות שליכא שום חלוק, וממש דברים בטלים הם אף שכתב זה אדם גדול כהריעב"ץ, כי כל חיי"מ =חייבי מיתות= אפילו עובד ע"ז ומחלל שבת ובא על העריות בעדים ובהתראה גמורה וגם כבר בא דינו לפני הסנהדרין ונוטה להם הדין שחייב מיתה מ"מ כל זמן שלא אמרו הפס"ד שחייב מיתה ובפניו דוקא והרגו אחד נהרג עליו כהורג אדם שלא חטא מעולםדגמר דינו ממש באמירתם אחר שהחליטו ברוב סנהדרין הוא המחייב המיתה ... ושרי ליה מריה להריעב"ץ על דבריו אלו, ואין להשגיח על תשובתו זו.
כתבתי כל זה לענין הפרצה הגדולה בעולם שהמלכיות דהרבה מדינות התירו להרוג עוברים ובתוכם גם ראשי המדינה במדינת ישראל וכבר נהרגו עוברים לאין מספר שבזה"ז הא עוד יש צורך לעשות סיג לתורה, וכ"ש שלא לעשות קולות באיסור רציחה החמור ביותר, שלכן נשתוממתי בראותי תשובה מחכם אחד בא"י הנכתב למנהל ביה"ח שערי צדק ונדפס בחוברת אסיא י"ג המתיר הולדות שע"י בחינות הרופאים כשהוא עובר יותר מג"ח =מג' חדשים= שהעובר הוא במחלת תיי - סקס להפילו, ומצד זה הקדים שעצם הריגת העוברים הוא להרבה פוסקים רק מדרבנןואף אם הוא מדאורייתא הוא רק משום גדר בנינו של עולם אבל מחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל, והביא ממהרי"ט התשובה דסימן צ"ט המתיר ולא הזכיר שבסימן צ"ז אוסר ואדרבה הוא כתב שגם בתשובה סימן צ"ז מתיר, וגם כתב שהשאילת יעב"ץ מתיר אף שאסר בפירוש, בשביל לשון וגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול, אף שברור ופשוט דלשון יש צד להקל הוא כאמר שיותר צדדים איכא לאסור וכדמסיק היעב"ץ ע"ז וצ"ע, ועל שו"ת רב פעלים שג"כ היה ירא לפסוק בזה שלכן מסיק להתיר בתיי - סקס להפיל עד שבעה חדשים, ולא מובן זמן זה שלא מצינו כלל. וברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע"פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי תיי - סקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זהושרי ליה מריה בזה הכו"ח לכבוד התורה ודין האמת.
חותנך כאביך, משה פיינשטיין.
11.שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב סימן עא
ומאחר שאיכא איסור רציחה על עובר פשוט שאף אם נדע בברור שהוא ולד כזה שיחיה רק זמן קצר וחולה כל העת ולא יהיה לו שום דעת ויצטרכו לטרוח הרבה עמו יותר מכפי האפשר להאם ואף שבשביל זה יש לחוש גם שתחלה אמו לא שייך להתיר להרוג העובר, שיש גם בעובר זה איסור רציחה כמו לעובר בריא ושלם.
12.שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא - קונ' רפואה במשפחה פרק ג
Rabbi Eliezer Yehuda Waldenberg was born in 1916-2006
ובאמת ראיתי בשו"ת רב פעלים שם שדבר שאלתו היתה ג"כ ע"ד א"א שזינתה ונתעברה בזנות אם מותרת לשתות דבר שתפיל העובר אחר שכבר הוכר ונגמר בבטנה ה' חדשים, ואחרי שבדברי תשובתו ציטט בקצרה מ"ש בזה המהרי"ט החו"י והיעב"ץ. מבליע בסיכומו פתחון פה להיתר שיש לומר בזה במעין מה שכתבנו, וכותב: ונראה דיש פ"פ =פתחון פה= לבע"ד ולומר היכא דאיכא פגם משפחה ובזיון וחילול השם אם ישאר העובר ולא תפיל אותו חשיב זה צורך גדול עיי"ש. וא"כ דון מינה בצד השוה ובק"ו שהדבר נחשב לצורך גדול כשנמצא בכאמור באם גופיה, והיא בעצמה היא שחשה בנפשה ככל הנ"ז, דהרי מה שמצינו שהתירו בעובר הרי הוא כשזה לצורך האם ולא לצורך אחרים.
(ט) ואם היעב"ץ לקח לו לחלק בין א"א שזינתה לבין כשירה מה שקרא לה נדחה החות יאיר, הרי מצינו בספרי האחרונים שאימצו להם גם החילוקים בין קודם מ' יום לבין יותר, או בין קודם ג' חדשים לבין יותר שהחות יאיר כינה אותם בשם דעת נוטה וסברת הכרס. יעוין בשו"ת בית שלמה חחו"מ סימן קל"ב שכותב לחלק בפשיטות בין כשעברו מ' יום או לא, וכותב דאם עדיין העובר הוא פחות ממ' יום ולא נגמרה צורתו עדיין אין בו איסור ואף ב"נ אין נהרג ע"ז. [אולם אוסר שם עשיית הפלה מצד אחר והוא גלל כי ההפלה בעצמו כרוכה ג"כ בסכנה, ואפילו אם הרופאים יאמרו שאין סכנה אין שומעין להם כיון שע"פ הלכה הפלה היא סכנה עיי"ש. ויעוין בשו"ת בנין דוד סימן מ"ז שמצריך לברר מב' רופאים זה שלא בפני זה ויאמרו דאם לא ישלשלו יהי' סכנה ובאם ישלשלו לא יהי' סכנה עיי"ש, ועיין גם בשו"ת לבושי מרדכי חחו"מ סימן ל"ט שכן מתיר מיהת במקום סכנה, ומתיר גלל כן לאבד ההריון כשהרופא אמר דאם תתעבר תטרף דעתה דטירוף הוי בכלל סכנה עיי"ש].
ובכזאת לחלק בין קודם מ' יום לבין יותר ולומר דלפני מ' יום גם לב"נ אין זה בכלל נפש וליכא ממילא בישראל הטענה של ליכא מידעם וכו', אפילו לדעת האוסרים, כותבים גם בשו"ת תורת חסד חאה"ע סימן מ"ב אות ל"ג, ושו"ת אחיעזר ח"ג סו"ס ס"ה עיי"ש. וגם לרבות בשו"ת צפנת פענח ח"א סי' נ"ט דעתו נמי לחלק בכזאת עיי"ש.
ולחלק בין קודם ג' חדשים לבין יותר כותב בשו"ת פרי השדה ח"ד סימן נ' [אם כי מדבר שם במקום שיש סכנה לאם. וכמו"כ מעדיף שם שהיא בעצמה תעשה מעשה גרמת ההפלה בשתיית סם משלשל וכדומה עיי"ש].
על כן נראה דאם יש חשש מבוסס שהילד שיולד יצא בעל מום ובעל יסורים יש לצדד להתיר לבצע הפלה קודם מלאת ארבעים יום מהריונה, וגם לרבות כשלא נמלאו עכ"פ שלשה חדשים והעובר עדנה לא בתנועה.
13.שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא - קונ' רפואה במשפחה פרק ג
ומזה שסבר הבית יהודה שהאיסור אינו אלא מדרבנן בא כנראה בסוף דבריו להקל בצד מה בנידונו וכותב: ומיהו האשה המתעברת בימי הנקה מותרת לעשות מה שיכולה כדי להפיל כיון דאיכא סכנת ולד דאפילו לרבנן דפליגי אדר"מ בפ"ק דיבמות דאמר דג"נ =דג' נשים= משמשות במוך כו' מניקה שמא תגמול בנה וימות וסברי רבנן דמשמעות כדרכן והולכות מודו הכא, דהתם דקא /דוקא/ דתלינן שומר פתאים ד' אבל הכא שחשש העיבור הרי נעשה לפנינו בודאי כ"ע מודו דאיכא למיחש לסכנת ולד היונק ומותרת לשתות סם המפיל עיי"ש. ולכאורה דבריו אלה של הבית יהודה תמוהים המה דאיזה דמיון הוא לההיא דג"נ משמשות במוך דהתם אין שאלה של הריגת עובר אלא של הוצאת זרע למקום שאינו ראוי להוליד ואיך אפשר לדמות וללמוד משם להתיר גם הריגת עובר שיש כבר חיות בו וההורגו הוי כהורג נפש כלשונו של הבית יהודה לעיל מיניה, עבור ולד יונק שסיכונו אינו כ"כ ברור ויש הרבה דרכים במה להחיותו, אבל אם נאמר דהבית יהודה קשר דבריו בזה על יסוד מה שכתב קודם לזה דהאיסור הוא רק מדרבנן תתיישב שפיר דמיונו בזה ודבר צידוד היתרו, והיינו בהיות דאין בזה איסור תורה כי אם רק מדרבנן (ופשוט דמשום חשש עין הרע, שחקר גם ע"ז, לא סבר הבית יהודה שיש כל מקום להתיר גלל כן, ומשום כך לא מצא לנחוץ אפי' מלדון בזה בבירורו).
14.שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא - קונ' רפואה במשפחה פרק ג
סיכום היוצא לנו להלכה מכל האמור בשער זה.
א' בן נח נהרג על העוברין. ויש דעה שאינו נהרג.
ב' ישראל אינו נהרג על העוברין.
ג' כשיש צורך והדין נותן שמותר לסדר לאשה הפלה יש להעדיף לבצע זאת על ידי רופא ישראל.
ד' יש להחמיר בסידור הפלה לעכו"ם מלישראל באשר המה מצווין גם על העוברין ועוברים על לפ"ע =לפני עיור= כשאין אחרים בלעדו שמוכנים ג"כ לבצע זאת. ומכ"ש שאסור זאת כשלא נשקפת סכנה לאשה. וכמו כן כשיש מן הצורך לסדר הפלה לעכו"ם יש לחזר שיעשה זה רופא ישראל.
ה' יש סוברים שאף על פי שישראל אינו נהרג על העוברין מכל מקום יש עליו איסור תורה מעשות זאת.
ו' ויש סוברים שגם איסור תורה ליכא ויש רק איסור מדרבנן.
ז' וישנם גם הסוברים שגם מדרבנן האיסור שיש בזה הוא קלוש.
ח' ע"פ תורת הנסתר האיסור בהפלת עובר חמור עד מאד.
ט' כשנשקפת סכנה לאשה בהמשכת ההריון יש להתיר הפלת העובר בשופי.
י' גם כשמצב בריאותה של האשה רופף מאד ולשם רפואתה או השקטת מכאוביה הגדולים דרוש לבצע הפלת העובר, אע"פ שאין סכנה ממשית, גם כן יש מקום להתיר לעשות זאת, וכפי ראות עיני המורה המצב שלפניו.
י"א כן יש להתיר כנ"ז כשהאשה מינקת.
י"ב אשת איש שזנתה או נאנסה ונתעברה ואפילו מעכו"ם שאין הולד ממזר וחזרה בתשובה, מצדדים כמה מגדולי הפוס' להתיר לסדר הפלה אי משום בזיונה ואי משום חלול השם ופגם ובזיון המשפחה [ואי משום נימוקים אחרים הנזכרים בפנים].
י"ג לסדר הפלה קודם שנמלאו ארבעים יום מהריונה וגם לרבות קודם ג' חדשים מהריונה הוא קיל בהרבה מלסדר לאחר מיכן ויש על כן לצדד להתיר לסדר הפלה קודם שנמלאו לה כנ"ל והעובר איננו עוד בתנועה גם כשיש חשש מבוסס שהעובר שיולד יצא בעל מום ובעל יסורים.
י"ד מאידך להמית הולד כשהאשה יושבת כבר על המשבר והולד כבר נעקר לצאת הוא חמור בהרבה מלפני שנעקר ואין להתיר בכגון זה כי אם במקום סכנה של ממש לאשה.
ט"ו גם במקום שהדין נותן להתיר הפלה מכל מקום יש לקבל על כך גם הסכמת הבעל כי ממונו הוא.
ט"ז כן יש לחזר לסדר ההפלה ע"י שתיית רפואה מעשיית מעשה בידים.
י"ז אשה שחולה במחלה מסוכנת שעומדת למות ממנה וההריון שהרה בו אם תמשיך בו יקרב מיתתה והאשה מתחננת שלא לסדר לה הפלה ולא איכפת לה אם זה יקרב מימתה ובלבד שישאר אחריה זכר, יש מקום להתיר להיות בזה שב ואל תעשה.
י"ח כל בני ישראל מוזהרים באזהרה חמורה לא לנהוג קלות ראש בהפסקת ההריון, ואחריות גדולה מוטלת בזה הן על השואל והן על הנשאל. מלבד מה שיש בזה משום גידור פרצת הפרוצות והזונים אחריהם שגם אומות העולם גדרו עצמם בזה ותיקנו תקנות ועונשים חמורים על העוברים והמסייעים, וישראל קדושים המה.
15.שו"ת שרידי אש חלק א סימן קסב
Rabbi Jehiel Jacob Weinberg born in Russia in 1885. He died in Montreux, Switzerland, in 1966,
והנה ידועים דברי התוס' בנדה מ"ד, א ד"ה איהו, שכתבו בלשונם: דמותר להרגו (את העובר) בבטן, אלא שכתבו כן בלשון אם תמצי לומר, ועי' בהגהות הגרצ"ה חיות שם, שנקט בפשיטות שלדעת התוס' מותר להרוג את העובר, אלא שהוסיף שלדעת התוספות בסנהדרין נ"ט, א ד"ה ליכא ובחולין ל"ג, א ד"ה אחד - אסור לישראל להרוג את העובר, אלא שאינו חייב מיתה….
מיהו יש מקום לומר דקודם מ' יום אין איסור להרוג את העובר, דקודם מ' יום הוא מיא בעלמא ואין עליו שם עובר כלל, כמבואר ביבמות ס"ט, ב דבת כהן שנשאת לישראל ומת בו ביום מותרת לאכול תרומה, דאי לא מיעברא הא לא מיעברא ואי מעברא עד ארבעים מיא בעלמא היא, ולא נחשב כלל לעובר.
והא דמותר לחלל עליו את השבת, לפי בה"ג יש לומר שהתורה התירה חילול שבת בשביל צמיחת החיים העתידים, כמש"כ הרמב"ן, שגם קודם מ' יום יש לומר: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, היינו, שמחללין שבת בשביל שמירת שבת העתידה לבוא לאחר שיולד ויתקיים בחיים.
ואף שזה נגד הסברא הפשוטה, שיהא מותר להרוג אותו ויהא מותר לחלל עליו את השבת, מ"מ יש לומר עפ"י החקירה שחקרתי אם הלימוד וחי בהם ולא שימות בהם, הוא בגדר אזהרה ומצות חיוב להציל חיי ישראל שלא ילכו ח"ו לאיבוד ע"י קיום אחת מן המצוות ומזה ילפינן שפקו"נ דוחה אף שבת החמורה, או שזה הוא ויתור מצד התורה על מצוותיה בשביל קיום החיים. כלומר, שהתורה גילתה רצונה שלא ניתנו כל המצוות והאזהרות במקום שהם פוגעים בקיום החיים של איש מישראל.
...והנה אם נחזיק בסברת החוו"י, שיסוד האיסור של הריגת עובר הוא משום השחתת זרע, יצא שאשה מותרת להרוג את העובר, כיון שאינה מצווה על פו"ר, לשיטת ר"ת דאיסור השחתת זרע הוא משום פו"ר ואשה אינה מוזהרה על השחתת זרע, כמש"כ התוס' ביבמות י"ב, ב ד"ה שלוש נשים. ועי' בחוו"י שנגע בזה, אלא שבחר לדון עפמ"ש התוס' דאשה מצווה על לשבת יצרה, כמ"ש התוס' בגיטין מ"א, ב לא תוהו. ועכ"פ זה שייך רק בזרע דידי', אבל לא בזרע של אחר, וא"כ יהא מותר להרוג עובר של אחר? ודבר זה לא עלה על דעת שום פוסק, ואף החוו"י לא הוציא דין זה על יסוד סברתו הנ"ל.
ולדינא כבר העלו התוס' ביבמות שם וכן בנדה [י"ג, א ד"ה נשים] דאף נשים אסורות להשחית זרע אע"ג דלא מפקדו אפו"ר, וכן העלה הרמב"ן בחידושיו לנדה שם, דאיסור השחתת זרע הוא לאו מטעם פו"ר, דאנשי דור המבול נענשו. ועי' במשל"מ בפ"י מה' מלכים שהאריך בזה אי בן נח מוזהר על השחתת זרע.
ולפי דעת התוס' והרמב"ן הנ"ל אסור להשחית גם זרע של אחר ויש בזה משום סרך של שפ"ד, שמכלה את הגרעין של החיים העתידים להווצר וכמאמרם ז"ל: כאלו שופך דמים, שנאמר וכו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. אלא דקשה לומר דאיסור זה הוא בכלל שפ"ד, דאי נימא כן, הוא אביזרייהו דשפ"ד וא"כ למה מותר להרוג את העובר כדי להציל את האם? [ולהלן אות כ"ט עוד נדבר מזה].
ולכן נראה כמ"ש בעל עזר מקודש, דאינה אלא אסמכתא והאיסור הוא מדרבנן. והא דהוכחתי מדברי התוס' דסנהדרין דהשחתת זרע הוא איסור מה"ת, כנ"ל - י"ל דזה הוא רק לשיטת ר"ת, שאיסור זה הוא משום ביטול פו"ר וא"כ כשמשחית את הזרע הוא מבטל עשה דפו"ר וביטול העשה הוא איסור מה"ת, אבל להנך דסברי דאיסור השחתת זרע אינו תלוי במצות פו"ר, אפשר דאינו אלא מדרבנן.
וזה הוא החילוק בין שיטת ר"ת לשיטת שאר הראשונים, דלר"ת אין האיסור בהשחתת ז"ל אלא בשביל שעי"ז הוא מבטל מ"ע דפו"ר דבזרע זה היה יכול לקיים מצות פו"ר, ולשיטת שאר הראשונים הוא איסור מיוחד להשחית זרע שהוא מכיל בקרבו גרעין של חיים אנושיים.
וע"כ שאיסור המתת עובר אינו משום השחתת זרע כמו שסבר החוו"י, אלא מטעם אחר, ועדיין אין אנו יודעים טעם לאיסור זה. וכבר כתבתי למעלה, דאין לומר דהאיסור הוא משום שפ"ד, דא"כ אמאי מותר להציל את האם בהמתת הוולד, והרי בעריות וע"ז אסור אפילו בפיקוח נפש ואפי' באביזרייהו דע"ז ועריות, כדמוכח בכ"מ בש"ס, וכבר דברו הראשונים בזה. +ידידי הרה"ג ר' אברהם שטרנבוך כתב לי, שיש לומר דאסור מטעם חצי שיעור או מטעם בל תשחית דגופא ובהרבה חלקתי עליהם והלכתי בדרך אחרת וגם הגעתי למסקנות וצ"ע אם יש לומר כן.+ ואח"כ ראיתי כי כוונתי
לט וחיפשתי בספרים ומצאתי בשו"ת מהרי"ט סי' צ"ז דיסוד האיסור לישראל להמית את העובר הוא משום חבלה. דבהמתת העובר הוא מחבל את האשה. וכפה"נ דעתו דאיסור זה לא תלוי אי עובר ירך אמו או לא, דאפילו אי נימא דעובר לא ירך אמו, מ"מ אם הוא ממית את העובר במעיה הוא מחבל אותה. ודבר זה צ"ע, דלפי"ז נצטרך לומר דהאשה עצמה מותרת מה"ת להפיל את ולדה לפי שיטת הרמ"ה שסובר דאדם רשאי לחבל בעצמו. וגם לפי שיטת המאירי בב"ק צ"א, ב שהאיסור לחבל בעצמו אינו אלא מדברי סופרים ודרשת הקרא בב"ק צ"א, ב אינו אלא אסמכתא בעלמא.
ענף חמישי: סיכום - קודם ארבעים יום מותר להפיל העובר כשעלול להיות מחוסר אבר וכד'
מ היוצא מכל השו"ט להלכה, באשה שחלתה בשעת הריונה במחלת אדמת, שלפי"ד הרופאים עלול הולד להיות מחוסר אבר או מחוסר דעת - קודם מ' יום להריונה מותר להפיל את העובר, שקודם מ' יום הוא מיא בעלמא, כמפורש ביבמות ס"ט, ואינו חשוב עובר כלל. וכן תפסו כל גדולי האחרונים. עי' בש"ך חו"מ סי' ר"י ס"ק ב', דמזכה לעובר קודם ארבעים יום לא קנה, דמיא בעלמא הוא, כדאמרינן ביבמות, וחולק על הסמ"ע שכתב בסק"ד שם, שהטור והמחבר שסתמו משמע שלא חילקו. והש"ך כתב, שמהם אין ראי' דתוך מ' יום לא מיקרי עובר כלל.
ובשו"ת אחיעזר ח"ג סי' ס"ה כתב בסוף התשובה: "ומש"כ דלפני מ' יום לקליטתו דהוי כמיא בעלמא לא איקרי נפש, יעוין ברמב"ם הל' טומאת מת פ"ב ה"א דבנפל אע"ג שלא נתקשו גידיו מטמא, שנאמר: הנוגע במת לכל נפש אדם. ובמל"מ שם, דבציר ממ' יום אינו מטמא דלא מיקרי נפש. ונראה שב"נ אינו נהרג ע"ז. וגם בישראל אפשר דאין איסור מן התורה".
ולאחר מ' יום הנה בשו"ת מהרי"ט סי' צ"ז כתב שיסוד האיסור של הריגת עובר לישראל הוא משום איסור חבלה, בודאי לא שייך בעובר קודם מ' יום איסור חבלה. ולאחר מ' יום, הנה בשו"ת שאילת יעב"ץ סי' מ"ג מקיל באם הולד גורם לאם צער או חולי, עי"ש שכתב דגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול כל כמה דלא עקר אפילו אינו משום פק"נ של האם אלא להציל לה מרעתה שגורם לה כאב גדול. ודברי השא"י סובבים הולכים על דברי החו"י בתשובה ל"א בא"א שקלקלה ונתעברה ואח"כ חזרה בתשובה ומחמת בושה רצתה להפיל ולדה. וגם בשו"ת צפנת פענח סי' נ"ט כתב דקודם מ' יום אין איסור כ"כ גדול לכמה שיטות.
מג ועלי להדגיש, שכל מה שכתבנו בהיתר הפלת העובר כדי להציל את האשה מחולי, הוא רק לשיטת הראשונים, שסוברים דהיתר המשנה במקשה לילד הוא משום דעובר אינו נקרא נפש. אולם לשיטת מרן הגרח"ה, שהרמב"ם לא התיר חיתוך הולד במעי אמו רק משום שהוא רודף אבל באינו רודף אסור וכדעתו סוברים גם הנו"ב וגם הגרי"פ וגם בעל חוו"י, אין להתיר אלא כשהולד הוא בגדר רודף. אלא מכיון שרוב הראשונים חולקים על הרמב"ם, כמו שהבאנו למעלה, אפשר שיש להתיר ולסמוך על בעל שאילת יעב"ץ, כנ"ל. ובפרט שיש חולקים על מרן הגרח"ה בהבנת דברי הרמב"ם.עי' בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' ע"ב אות ג' בסופו. +ועכשיו ראיתי בנועם ו' שהגאון רא"י אונטרמן, הרב הראשי בא"י שליט"א, אוסר את הפלת העובר באשה חולנית אפילו קודם מ' יום, ולכן למעשה עדיין צריך להתייעץ עם גדולי ההוראה. והנה הגרא"י אונטרמן נ"י חושב שיש בהמתת עובר מאביזרייהו דרציחה, ואולם המהרי"ט בשו"ת סי' צ"ז מביא ראי' שאין בהמתת עובר משום רציחה, מערכין ז', דפריך על הא דמתניתין, דאין ממתינין עד שתלד: פשיטא, גופה היא, ואי נימא דיש דין דרציחה בעובר, מאי פריך פשיטא? אדרבא, לולא הקרא ומתו גם שניהם הי' לנו לאסור משום שפ"ד דעובר. וידידי הרה"ג ר' אברהם שטרנבוך נ"י ממונטרה הביא ראי' מדברי התוס' בנדה מ"ד שאין בהריגת עובר משום רציחה, דהתוס' הביאו ראי' דאיסור הריגה ופק"נ אינם תלויים זה בזה מהא דגוסס פטור ההורגו ובכ"ז מחללין עלי' את השבת, וקשה דמה זו ראי' דבגוסס פטור ההורגו ובכ"ז מחללין עליו את השבת, דבפק"נ לא אזלינן בתר רובא משא"כ בהורגו פטור ממיתה משום דאזלינן בתר רוב, ובע"כ דס"ל לתוס' דגם בעובר ליתא דינא דרציחה, ובכ"ז מחללין עלי' את השבת, והאיסור להרוג את העובר אינו משום רציחה אלא מטעמים אחרים. ודבריו נכונים.+ וכבר הראתי לעיל, שגם הרדב"ז ח"ש סי' תרצ"ה מקיל מאוד בהריגת עובר במעי אמו, עי"ש.
יחיאל יעקב וויינברג
16.שו"ת יביע אומר חלק ד - אבן העזר סימן אRabbi Ovadia Yossef 1920
ב"ה. יום ראשון טז שבט תשכ"ג. לכבוד ידי"נ וחביבי הרב הגאון המפורסם כש"ת מהר"ר יהושע זליג דיסקין שליט"א. הרב דפרדס חנה.
אחרי עתרת החיים והשלום וכט"ס. קבלתי אגרתו המעולפת ספירים. ואודות שאלתו בדבר האשה העלובה אשר ילדה שלש פעמים ע"י ניתוחי קיסר. וכעת שוב נכנסה להריון, והיא בסוף החודש השני, והרופאים דורשים ממנה במפגיע לעשות הפלה בהקדם, כי אחרת נשקפת סכנה לחייה. ובעלה של האשה הדר במח"ק פנה להדר"ג בשאלה, ובהיות שהענין חמור הפנה מני"ר את השואל אלי להורותו הדרך. ובראותי כי יש כאן ענין של חשש סכנה לאשה חצני נערתי להשיבו דבר כאשר עם לבבי, ומה' אשאל עזר לבל אכשל בדבר הלכה.
…ועוד שיש מקום לומר דבכה"ג שלא מלאו לעובר ג"ח שפיר סמכינן ע"ד הפוסקים דס"ל דהמתת עובר אינו אלא מדרבנן, מכח ס"ס, שמא הלכה כמ"ד שהמתת עובר מדרבנן, ואת"ל דהוי מה"ת, שמא בפחות מג' חדשים אינו אלא מדרבנן, וא"כ יש להתיר גם במקום חולי שאין בו סכנה כלל. ולפחות נסמוך בזה ע"ד הרופאים כשהם שנים זה שלא בפני זה. וכ"כ בשו"ת צור יעקב (סי' קמא) שאם רופאים מומחים אומרים שיש סכנה לעובר מותר לעשות הפלה. והן אמת כי גם בפעולת ההפלה עצמה נגרם סכנה לאם, שהרי כל מפלת בחזקת סכנה, וכמ"ש הרמב"ן בתוה"א והובא בהרא"ש והר"ן (יומא פג). וכ"כ האחרונים. וא"כ מאי חזית לסכן האם עתה ולהפיל גם העובר, וכבר האריך בזה בשו"ת בית שלמה (חחו"מ סי' קלב). וסיים, ומ"מ אם היא אומרת שמרגישה ויודעת בעצמה שאין ההפלה סכנה לה כמו העיבור והלידה, אפשר שנאמר בזה לב יודע מרת נפשו, ושומעין לה אם רצונה בכך. ע"ש. ובפרט דעובר ירך אמו, וכשם שמותר לחתוך אבר פנימי מהחולה להצילו ממות, אע"פ שגם החיתוך יש בו סכנה, דהו"ל מכה של חלל. ה"נ הכא משרא שרי. וידוע מ"ש השבות יעקב ח"ג (סי' עה) שמותר לעשות רפואה לחולה מסוכן ע"מ או שיחיה או שימות מיד, ואין חוששין לחיי שעה של החולה. כיון שיש ספק להציל חייו. ע"ש. וכיו"ב כ' בחי' הרשב"ץ (כתובות ז) בנער שיש לו שבר ויוצאים לו בני מעיו והוא בסכנה גדולה בכל יום, ורופא מומחה מיעץ לנתח הנער אלא שהדבר כרוך בסכנת נפש, אם למות או לחיים. והשיב להיתרא. ושכן הוא מעשים בכל יום. והובא בשו"ת לבושי מרדכי (חיו"ד מה"ת סי' פז). ע"ש. וע"ע בשו"ת בנין דוד (סי' מז). ובשו"ת לבושי מרדכי (חחו"מ סי' לט). ע"ש. וכ"ש היום שהתמחו הרופאים היטב בדברים אלו, והורחקה הסכנה, לכן יש להורות להיתר. ועל כן אם גם מעכ"ת יצטרף להיתרא נמטי לן שיבא מכשורא. והנלע"ד כתבתי והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן. ידידו הדוש"ת באה"ר עובדיה יוסף ס"ט
17.תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ז עמוד א
מתני'. האשה שיצאה ליהרג - אין ממתינין לה עד שתלד. האשה שישבה על המשבר - ממתינין לה עד שתלד.
גמ'. פשיטא, גופה היא! איצטריך, ס"ד אמינא: הואיל וכתיב +שמות כא+ כאשר ישית עליו בעל האשה, ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה, קמ"ל. ואימא ה"נ! אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, אמר קרא: +דברים כב+ ומתו גם שניהם, לרבות את הוולד. והאי מיבעי ליה: עד שיהו שניהן שוין, דברי רבי יאשיה! כי קאמרת מגם.
ישבה על המשבר וכו'. מ"ט? כיון דעקר, גופא אחרינא הוא. אמר רב יהודה אמר שמואל: האשה היוצאה ליהרג, מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה, כדי שלא תבא לידי ניוול.
Mishnah. If a woman is about to be executed, one does not wait for her until she gives birth: but if she had already sat on the birthstool, one waits for her until she gives birth. If a woman has been put to death one may use her hair; if an animal has been put to death it is forbidden to make any use of it.
GEMARA. But that is self-evident, for it is her body! — It is necessary to teach it, for one might have assumed since Scripture says: According as the woman's husband shall lay upon him, that it [the unborn child] is the husband's property, of which he should not be deprived, therefore we are informed [that it is not so]. But perhaps [the former point of view] may indeed [be the law]? — Said R. Abbuha in the name of R. Johanan: Scripture says: They shall die, also both of them, that includes the child. But this [verse] is required for the inference that they must both be of equal condition, as R. Joseph teaches? — We infer it from ‘also.
BUT IF SHE HAD ALREADY SAT ON THE BIRTHSTOOL: What is the reason? — As soon as it moves [from its place in the womb] it is another body. Rab Judah said in the name of Samuel: If a woman is about to be executed one strikes her against her womb so that the child may die first, to avoid her being disgraced.
18.רמב"ם הלכות סנהדרין פרק יב הלכה ד
משנגמר דינו אין משהין אותו אלא יהרג ביומו, אפילו היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד, ומכין אותה כנגד בית ההריון עד שימות הולד תחלה, אבל אם ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד,
Halacha 4
After a defendant has been convicted, we do not delay the matter, but instead execute him immediately. Even if a woman is pregnant, we do not wait until she gives birth. Instead, we give her a blow against the womb so that the fetus will die first. If, by contrast, she is already in the throes of labor, we wait until she gives birth.
19.רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א
הלכה ח--אחד מבושיו, ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות, אחד האיש שאחז את האשה, ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו, שנ' ב לא תחוס עינך.
הלכה ט--הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם.
Halacha 8
There is no difference whether she grabs "his private parts" or any other organ that imperils his life. Similarly, the rodef may be a man or a woman. The intent of the verse is that whenever a person intends to strike a colleague with a blow that could kill him, the pursued should be saved by "cutting off the hand" of the rodef. If this cannot be done, the victim should be saved by taking the rodef's life, as the verse continues: "you may not show pity."
Halacha 9
This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef.On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother.If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world.
20.רמב"ם כתב יד
ח אחד מבושיו, ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות, אחד האיש שאחזאת האישה--עניין הכתוב שכל החושב להכות חברו הכיה הממיתה אותו, מצילין אתהנרדף בכפו של רודף; ואם אינן יכולין--מצילין אותו אף בנפשו, שנאמר "לאתחוס, עינך"[דברים כה,יב): [ט(הרי זו מצות לא תעשה, שלא לחוס על נפש הרודף.
ט לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד--מותר לחתוך העוברבמעיה, בין בסם בין ביד: מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואם משהוציאראשו, אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזה הוא טבעו של עולם.
21.תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נז עמוד ב
אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב: בן נח נהרג בדיין אחד, ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין…משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין. מאי טעמיה דרבי ישמעאל? - דכתיב +בראשית ט'+ שפך דם האדם באדם דמו ישפך, איזהו אדם שהוא באדם - הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.
22.תוספות מסכת סנהדרין דף נט עמוד א
ליכא מידעם דלישראל שרי - בדבר שהוא מצוה לישראל לא אמרינן הכי העובד כוכבים ששבת חייב ולישראל מצוה אף על גב דבשני בשבת אין מצוה לישראל מ"מ יש עליו מצות שביתת שבת ועל העוברים דעובד כוכבים חייב וישראל פטור אע"ג דפטור מ"מ לא שרי מיהו קשה דאמרינן בפרק בן סורר ומורה (לקמן דף עב:) יצא ראשו אין נוגעין בו דאין דוחין נפש מפני נפש אבל קודם שיצא ראשו החי' פושטת ידה וחתכתו לאברים ומוציאה כדי להציל את אמו וכה"ג בעובד כוכבים אסור כיון שהוזהרו על העוברים וי"ל דהא נמי בישראל מצוה כדי להציל ואפשר דאפילו בעובד כוכבים שרי.
23.תוספות מסכת נדה דף מד עמוד ב
וא"ת אם תמצי לומר דמותר להורגו בבטן אפי' מתה אמו ולא הוי כמונח בקופסא אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך ר"ה לקרוע האם כדמוכח בפ' קמא דערכין (דף ז:) וי"ל דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אף ע"ג דמותר להרגו דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור כדאמר פרק הנשרפין (סנהדרין עח.) דרוב גוססים למיתה ומחללין את השבת עליו כדאמר פרק בתרא דיומא (ד' פד:) דאין מהלכין בפקוח נפש אחר הרוב.
הלכה ה -רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לבית דין וידינוהו למיתה, שנ' +במדבר ל"ה י"ב+ ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, והוא הדין לכל מחוייבי מיתת בית דין שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בבית דין.
הלכה ו--במה דברים אמורים בשעבר ועשה העון שחייב עליו מיתת בית דין, אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין א להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף.
הלכה ז--כיצד, אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אע"פ שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג, ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין, ואם אינן יכולין לכוין ולא להצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו ואע"פ שעדיין לא הרג, שנאמר +דברים כ"ה י"ב+ וקצותה את כפה לא תחוס עינך. +/השגת הראב"ד/ הרי אלו הורגין אותו אע"פ שעדיין לא הרג שנאמר וקצותה את כפה. א"א בספרי קא דריש לה הכי.+
