Cosmetic surgery
Is Elective Surgery “Ethical”? Jewish Law and Ethics in a World of Personal Autonomy
· Talmud Bavli 90b, 91b.
· Rambam, Hovel uMazikChapter 5 Halacha 1.
· R. Moshe Feinstein, Iggerot Moshe,Hoshen Mishpat2:66
· Responsa Helkot YakovHoshen Mishpat 31.
· Responsa Mishne Halchot4:246, 247.
· Responsa Tziz Eliezer11:41.
Additional readings:
· S. Mousavi, The Ethics of Aesthetic Surgery. Journal of Cutaneous and Aesthetic Surgery, (2010:3, 38–40. http://doi.org/10.4103/0974-2077.63396
· Rabbi Chaim Jachter, “Cosmetic Surgery - A Review of Four Classic Teshuvot” Parts 1, 2.
1. רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א
אָסוּר לְאָדָם לַחֲבל בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין בַּחֲבֵרוֹ. וְלֹא הַחוֹבֵל בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמַּכֶּה אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה דֶּרֶךְ נִצָּיוֹןהֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ג)"לֹא יֹסִיף" (דברים כה ג)"לְהַכֹּתוֹ". אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה מִלְּהוֹסִיף בְּהַכָּאַת הַחוֹטֵא קַל וָחֹמֶר לְמַכֶּה אֶת הַצַּדִּיק:
Rambam Hovel U mazik Chapter 5 Halacha 1
It is forbidden for a person to injure anyone, neither his own self nor another person. Not only a person who causes an injury, but anyone who strikes in strife an upright Jewish person, whether a minor or an adult, whether a man or a woman, violates a negative commandment, as Deuteronomy 25:3 states: "Do not continue... to flog him." One may conclude that if the Torah adjures us against adding to the blows due a sinner, surely this prohibition applies with regard to striking a righteous person.
2. ספר מצוות גדול עשין סימן ע
אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירוטו ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם [כשר] מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך בזיוןהרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאות החוטא קל וחומר למכה את הצדיק (רמב"ם פ"ה ה"א ע"ש)
3. שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סו
אם נערה מותרת ליפות עצמה ע"י נתוח שהוא חבלה בגופה.
כ' אדר תשכ"ד.
נשאלתי בנערה שרוצה ליפות עצמה כדי שיקפצו עליה לקדשה ע"י מה שהמציאו עתה הרופאים ע"י נתוח שהוא חבלה בגופה אם מותרת מצד האיסור לחבול בעצמו.והנה בתוס' ב"ק דף צ"א ע"ב ד"ה אלא איתא דאסור לחבול בעצמו אפילו לצורך כהא דאשה שטפחה על ראשה להרויח כאיסר שמן. וא"כ אף שכאן הוא צורך גדול הא יש לכאורה לאסור דדוחק לחלק בין צורך קטן לצורך גדול כל זמן שלא מצינו בפירוש. אך הא יקשה ע"ז מהא דמסיק דהאי תנא הוא ר"א הקפר ברבי שסובר דנזיר הוא חוטא שציער עצמו מן היין וק"ו להמצער עצמו בחבלה, שודאי מסתבר שאם יש לו הנאת ממון או שאר הנאה כשיצער עצמו ולא ישתה יין שלא יהיה אסור, א"כ גם החובל בעצמו שילפינן מזה אף שהוא מק"ו אין לאסור כשהוא לצורך הרוחת ממון או לשאר צרכים ואיך כתבו התוס' שאפילו לצורך אסור לחבול בעצמו.
…אבל הרמב"ם הא כתב ברפ"ה מחובל באיסור הכאה לאדם כשר מישראל שהוא במכה דרך נציון ולחד גירסא דרך בזיון עיי"ש, וא"כ בעובדא זו שהחבלה הוא ליפותה הרי אינו דרך נציון ובזיון שלא שייך האיסור ואם במכה חברו הוא רק דרך נציון ובזיון גם במכה בעצמו אין לאסור כשהוא ליפות שאינו דרך נציון ובזיון. ומה שדייק ידידי הרב הגאון ר' טוביה גאלדשטיין שליט"א מלשון ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל דרך נציון ה"ז עובר בל"ת =בלא תעשה=, שתנאי דדרך נציון הוא רק על מכה ולא על חובל, לא מסתבר זה, דהא בין חובל בין מכה ילפינן מחד קרא דלא יוסיף וכיון שמשמע לרמב"ם דהוספה במלקות הוא דרך נציון ובזיון ומזה לא נוכל למילף הכאה שלא בדרך נציון ובזיון א"כ גם חובל הוא דוקא בדרך נציון ובזיון וקאי התנאי דדרך נציון גם על חובל דלא שייך לחלק בילפותא מחד קרא. …ולכן נראה מזה שיש להתיר להנערה ליפות עצמה אף שהוא ע"י חבלה כיון שאינו דרך נציון ובזיון אלא אדרבה לטובתה. ועיין בסנהדרין דף פ"ד ע"ב שר' מתנא אמר שבן מותר להקיז דם לאביו משום שנאמר ואהבת לרעך כמוך ופרש"י לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו,…ואם נימא שר' מתנא פליג ואוסר בע"כ באביו אולי יסבור לאסור גם בחברו בע"כ וצ"ע לדינא דלמנ"ח הא פשוט לו שמותר אף באביו וכ"ש בחברו. אבל ברצון חברו לכו"ע מותר גם בלא קרא אף אם לא נסבור כהרמב"ם ונאסור חובל בכל אופן כיון שהוא לטובתו וברצונו מקרא דואהבת לרעך כמוך. וא"כ בנערה ליפות עצמה שהוא לטובתה וברצונה יש להתיר בפשיטות אף אם לא נסבור כהרמב"ם בחדושו דבעינן שיהיה דרך נציון ובזיון.
וקצת ראיה יש עוד להביא מבכורות דף מ"ה ע"א שתנן היתה בה יתרת וחתכה, ואם היה אסור לחותכה הו"ל למיתני אע"פ שאינו רשאי, כדתנן במתני' קמא פ"א ודפ"ב =ודף פ"ב= שם במוכר חמורו ופרתו לעכו"ם שתנן אע"פ שאינו רשאי והכא לא נקט משמע שרשאי, ודוחק לומר שמתני' זו פליג אר"ע דמתני' בב"ק וסובר שאדם רשאי לחבול בעצמו דהא לא הובא מתני' זו לתנא שפליג, אלא צריך לומר דכיון שהוא לנוי שלכן הוא לטובתו שרוצה בזה ליכא איסור דחובל והוי מזה ראיה ממש לעובדא דידן שכ"ש בנערה שהיפוי יותר צורך וטובה לה מלאיש דהא איתא בכתובות דף נ"ט ע"ב תני ר"ח אין אשה אלא ליופי שודאי יש להחשיב שהוא לטובתה ומותרת לחבול בשביל להתיפות.
משה פיינשטיין.
4. שו"ת חלקת יעקב חושן משפט סימן לא
אם מותר לבתולה לעשות לעצמה נתוח על החוטם ליישרו ולהקטינו
כבוד ידידי הרב הגה"צ המפורסם בנש"ק וכו' וכו' ר' שלום יחזקאל שליט"א יכונה רובין-הלברשטם, אדמו"ר מציעשינוב כעת בברוקליןיצ"ו.
אחדשכת"ה בכבוד והערצה כיאות.
בדבר שאלתו - וז"ל אם מותר לבתולה לעשות לעצמה נתוח על החוטם (פלסטיק אפערעשען) ליישר ולהקטינה, ועושין זאת ליופי בכדי שיהי' לה קל למצוא שידוך הגון. לפי מיעוט ידיעתי, לא מצאתי בספרי התשובות מי שידבר בזה, ונחזי אנן. והנה כת"ה חוכך בזה שני חששות.
א. משום דאסור לחבול בעצמו.
ב. דכל נתוח בחזקת סכנה, ואסור להכניס את עצמו למקום סכנה. ונבא לחשש הא' משום חובל בעצמו.
ב) ובשו"ע יו"ד סי' רמ"א ס"ג וז"ל הי' קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו וכו' ולא יקיז דם ולא יחתוך לו אבר, אע"פ שמכוין לרפואה, וברמ"א, ודוקא שיש שם אחר אבל אין שם אחר והוא מצטער הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשהו לעשות, וכן הוא בטור וברמב"ם, ומקורו מסנהדרין פ"ד ב', ובמאירי שם הלשון אם אין שם אחר והם מסתכנים או מצטערים עושה לכתחילה והמצוה עליו לעשות - מכ"ז מבואר להדי', דמותר וגם מצוה לחתוך אבר אף בלי סכנה רק שמצטער, ואסור לו ביש אחרמפני שגגת חנק וכבגמרא שם, אבל אחר או אף בנו כשאין אחר, מותר לחתוך אבר מפני צער. ובתוס' שבת נ' ב' ד"ה בשביל וז"ל ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי, דאין לך צער גדול מזה עכ"ל. ובתוס' תענית ד' א' ד"ה יכול וז"ל דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי - א"כ בני"ד דאית תרתי, דמסתמא היא בושה עם חוטמה לילך בין חברותי' מפני שאשה מתקנאת בירך חברתה, וכידוע גם ביופי חברתה, וכיון דעלמא דייק לגבי אשה רק על היופי, א"כ אין לך צער גדול מזה - א"כ הרי לן הלכה פסוקה, דמפני צער מותר לחתוך אף אבר או להקיז דם ואין בזה משום עושה חבורה. וצריכין לחלק, בין המובן של "צער" דשרי לעשות חבורה, ובין המובן של "לצורך" המבואר בתוס' ב"ק הנ"ל דאסור, כגון אשה שטפחה על ראשה והצורך הוא מעט השמן שרצתה לקחת, או מקרע על המת שאינו מסלק בזה צערו, לא כן כשעושה נתוח ומסלק בזה צער, זה הדין דמותר לחתוך אברו או להקיז דם מפני הצער.
ג) והנה בדברי חיים יו"ד ח"ב סי' ס"ב בשאלתו וז"ל איש שנתלבנו חצי זקנו וגבות עיניו וחצי השני נשארו שחור אם מותר לצבעם, ומביא מתשו' הרשב"א, מובא בב"י יו"ד סי' קפ"ב דמצטער מותר, וגם בנמו"י סוף מכות, ומתוס' שבת נ' ב' הנ"ל,דביוש אין לך צער גדול מזה, אבל סוף דבריו לאיסור, מפני שהעיקר כהרמב"ם וראב"ד והטור דאסור לצבוע מה"ת, א"כ בודאי אין חכמה ואין תבונה נגד ד' באיסור תורה אף במקום צער, וכן במהר"ם שי"ק יו"ד סי' קע"ג. רק בשו"מ מה"ד א' ח"א סימן ר"י דעתו דלרוב הפוסקים אין זה רק איסור דרבנן ומותר במקום צער, ומסיים דיכול לסמוך מי שרוצה על רוב הפוסקים שהם רובא דמנכרא, דלא ס"ל כרמב"ם, וא"כ אינו אסור רק דרבנן ויכול לסמוך עכ"ל, א"כ לכאורה בני"ד נמי כן, דתלוי בזה אם חבלה בעצמו איסור תורה או רק דרבנן, וכנ"ל בשם הר"ן והמאירי, דפליגו בזה.
ד) אכן באמת זה אינו - דמסתימת הרמב"ם וטושו"ע, וכן מסתימת הגמרא בסנהדרין פ"ד לענין בן מהו שיקיז וכו', משמע ומבואר להדי' דבאחר פשיטא דמותר להקיז דם ולחתוך אבר במקום שמצטער וכנ"ל, ובגמ' שם בן מהו שיקיז דם לאביו, ח"א ואהבת לרעך כמוך, וברש"י שם לא הזהרו ישראל מלעשות לחברו אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו, וח"א מכה אדם מכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם פטור, והאי פטור ומותר כמבואר בפוסקים, עי' ב"י סי' רמ"א, ואף במקום שאין סכנה רק שמצטער לחוד, וכנ"ל. א
ה) תבנא לדידן, לחתוך אבר להתרפא מצערו יש לנו הלכה פסוקה בטושו"ע סי' רמ"א דמותר ואין בזה משום חובל לעצמו, דומה לזה מצינו גם לענין ביהכ"נ דאסור לסתרה, ועל מנת לבנות מותר כמבואר ברמ"א או"ח סוסי' קנ"ב, וכן לענין איסור שבת סותר ע"מ לבנות לא הוי מקלקל בשבת ל"א ב', וגופו של אדם נמי נקרא בנין, ע"ש ויבן את הצלע, עי' עירובין י"ח א' מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין, ובשבת צ"ה א' גודלת ופוקסת אסור משום בונה, וא"כ בגופו של אדם נמי, כשסותר ע"מ לבנות מקרי בונה. אבל באמת אין אנו צריכין לכ"ז כיון שיש לנו הלכה פסוקה דמותר, ונפשט בזה ספקו הא'.
ו) ונבא לחשש הב' - כיון דבכל נתוח יש חשש סכנה ואסור להכניס עצמו לסכנה, ומביא לזה דברי אבני נזר יו"ד סימן שכ"א, ועיינתי שם וז"ל אך אם הי' זה נתוח (אפעראציע) לא הייתי מסכים כלל לעשות הנתוח, שכל נתוח בחזקת סכנה, ואף שהרופאין מבטיחין, הנסיון יגיד שאין לסמוך עליהם בזה (והשאלה שם, ליישב רגל עקום בילד).
ולפע"ד אין דבריו נאמרים לעשות מזה כלל, דלא כל נתוח ולא כל המקומות שוין בזה, ונבאר קצת. וז"ל הרמב"ן בתורת האדם, מובא בב"י סימן רמ"א, וגם בקצרה בנמו"י סוף הנשרפים, אם כן לא יתעסק בקי ברפואות כלל, דילמא טעי וה"ל שגגת סייף,,, וי"ל כיון שניתן רשות לרופא לרפאות, ומצוה נמי איכא, אין לו לחוש כלל, שאם מתנהג בהם כשורה לפי דעתו אין לו ברפואות אלא מצוה, דרחמנא פקדי' לרפויי, ליבי' אנסי' למיטעי, והאריך ומסיק, אבל למיתה לא חיישינן לא בבן ולא באחר,…וכנ"ל בס"ק ו', מובן מאליו דצריכין לדקדק על מומחים גדולים שכבר איתמחי, ועל מקומות כאלו שיש בשם כבר הטעכניק לחכמת הנתוח, ויבטח בד' שהוא ישלח לו רפואתו ע"י טבע הרפואות וע"י רופא זה, דלאו מכל אדם זוכה להתרפאות (ירושלמי נדרים פ"ד הל' ב', וסוף כתובות הל' ב', מובא בר"ן נדרים מ"א) וכעין זה בע"ז נ"ה א' לא תצאו אלא ביום פלוני וע"י פלוני וסם פלוני, כמובן דיש פרטים כאלו דקשה לייעץ בזה, אי משום דהסכנה יותר גדולה, אי משום דהרופא ובית החולים אינם בגרם המעלה, אי משום דהחולה מתפחד ונפשו עגומה עליו, או שארי סיבות, אבל בדרך כלל לומר דאסור לעשות ניתוח משום אל יכנוס במקום סכנה, זה ודאי אינו, וכדביארנו.
והשי"ת יצילנו משגיאות ומכל מרעין וחלאים ונזכה לעבוד השי"ת בבריאות בשלימות ובהרחבת הדעת, ולהיות מהני דנאמר ברמב"ן בחקתי, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אמכי"ר.
והנני בזה ידידו מברכו בברכת התורה ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה כאות נפשו. ציריך, ג' טבת תשכ"ד.
5. שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמא סעיף ג
היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה. הגה: ה] בד"א, בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות. (גם זה בטור ורמב"ם פ"ה מה' ממרים).
6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף נ עמוד ב
סבר לה כי הא דתניא: מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו, אם בשביל ליפות - אסור. ואינהו כמאן סברוה - כי הא דתניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר +משלי טז+ כל פעל ה' למענהו.
His view is as what was taught: One may scrape off the dirt scabs and wound scabs that are on his flesh because of the pain; [but] if in order to beautify himself, it is forbidden. And whose view do they adopt? — As what was taught: One must wash his face, hands, and feet daily in his Maker's honor, for it is said, The Lord hath made every thing for his own purpose.
7. רש"י מסכת שבת דף נ עמוד ב
משום ליפות את עצמו אסור - משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב).
בשביל קונהו - לכבוד קונהו, דכתיב (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה וגו', ועוד: דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו.
8. תוספות מסכת שבת דף נ עמוד ב
בשביל צערו - ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה.
9. שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רמו
אשה שיש לה בפניה מום של יופי אי מותרת לעשות ניתוח פלאסטי
ב"ה ח' להדלקה התשכ"דברוקלין נ"י יצו"א.
כבוד ידיד נפשי נחמד ונעים, הרב הגאון המפורסם גן הדסים ג"א וכו' בנש"ק כש"ת מוה"ר שלום יחזקאל שרגא רובין האלבערשטאם שליט"א אדמו"ר מציעשינוב.
אחדשת"ר יקרת מכתבו קבלתי ובדבר השאלה באשה שיש איזה שינוי בפניה והוא מום לה ביופי כגון חוטמה ארוך וכיוצא בזה וקשה לה להזדווג ומאד נמאס לה ורוצה לתקן זה ע"י ניתוח פלאסטי הנהוג בזמן הזה שהמציאו הרופאים שחותכין מן החוטם ומתקנים אותו וכ"ת מסתפק כיון דקיי"ל דאסור לחבול בעצמו, שנית שהרי אפשר שתבא עי"ז לידי סכנה וגילה לן מעשה רב באשה שעשתה ניתוח על החוטם ומני אז סובלת מחולי החוטם וגרון והרופאים אומרים שאין לה רפואה אלא שנותנין לה תרופות להקל עליה וכן תשאר כל ימי חייה וכיון שאפשר לבא לידי סכנה ודאי שהיה לן לאסור עכ"ל.
ובמאי דפתח מר נתחיל לראשונה לדין אי אית בה משום חובל ולפענ"ד נראה מגמ' כתובות (ע"ב ע"ב) המקדש את האשה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ע"כ לשון המשנה. ובגמ' דף ע"ד הביאו מתוספתא תנו רבנן הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת מה בין חכם לרופא חכם עוקר את הנדר מעיקרו ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא…
נראה מבואר דאשה או איש שיש לה מום ביופי מותרת לילך לרופא לרפאותה ממוםזה ומדברי התוס' נראה דהיכי דנתרפאה ממומה קודם שנתקדשה אף שהיה בה מום זה מקודשת שהרי תלו שם הטעם דאינה מקודשת דאף לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין אבל זה דוקא כשראה אותה במומין בשעת קדושין אז איכא למימר שזוכר שהיו בה מומין אבל אם לא ראתה כך וכשקדשה כבר נתרפתה מקודם ולא היו בה מומין הללו א"א לו לזכור המומין וממילא מקודשת וי"ל.
והנה במומי כהנים חשבו בגמ' בכורות וברמב"ם פ"ח מביאת המקדש מאה וארבעים מומין הפוסלים בכהנים שמנה בראש ושנים בצואר ותשעה באזנים וחמשה בגבינים ושבעה בכיס העין ותשעה עשר בעינים ותשעה בחוטם ותשעה בפה ושלשה בבטן ושלשה בגב ושבעה בידים וששה עשר באברי הזרע ועשרים ברגלים ושמנה בכל הגוף ושמונה בעור הבשר ושבעה בכח הגוף וריחו ומי שנשרו ריסי עיניו ונטלו שיניו פסולים מפני מראית העין ויותר על אלו בנשים ריח רע וזיעה וריח הפה וקול עבה ודדין גסין מחברותיה טפח וטפח בין דד לדד ונשיכת כלב ונעשה צלקת ושומא שעל הפדחת אפילו קטנה.
ובמומי הפרצוף חשבו החוטם מי שאמצע חוטמו בולט למעלה ומי שעיקץ חוטמו נוטף למטה מי שחוטמו עקום לצד אחד מי שחוטמו גדול מאבריו ומי שחטמו קטון מאבריו וכיצד משערין אותו באצבע קטנה שעל ידו אם היה חוטמו גדול ממנה או קטן ממנה הרי זה מום ועיין שם במומי אזנים ושפתים, עכ"פ באשה שחוטמה גדול מאצבע קטנה שלה או שחוטמה עקום לצד אחד וכיוצא בזה הרי זה מום אצלה באופן שאם התנה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אצלו אינה מקודשת ומינה שמעינן לכאורה ג"כ לדידן דמותרת לילך לרופא ולרפאות עצמה דבכל מומין אמרו הלכה אצל רופא וריפא אותה ופשוט דכל שהוא מום באדם מותר לרפאות עצמו ממומו שלא יהא בעל מום דמאי שנא מום זה משבירת הרגל דמותר לו לתקן את רגלו או ידו ממום שבו הכ"נ והכין נראה מסברא דכל שהתורה העידה עליו שזה מום בכהנים או באשה אם יכול לרפאות את מומו הרי זה מרפא וודאי דאדם שמרפא את מומו ליכא בזה משום חובל בעצמו דחובל בעצמו ליכא אלא כשחובל בעצמו שלא לשם רפואה אבל אם עושה כן לשם רפואה אין זה חובל אלא מרפא והתורה אמרה ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות וכל שהוא מותר לרפאות הרופא מותר לעשות וכן להיפוך וזה ברור בס"ד. נמצא עלה לן דכל שעושה לתקן מומה אין בה משום חובל.
…אמנם בעיקר הדבר אי יש בניתוח פלאסטי הנ"ל סכנה …והאי נמי עגונא היא עלובתא דא שנבראת במומין אלו שא"א לה לינשא ואפשר לה לרפאות עצמהובנות ישראל נאות הן אלא שהגלות מנוולת אותן. ודאי אם אומר רופא שבאיזה מום שצריך לתקן יש בו משום סכנה או אפילו ספק סכנה דאז אסור לעשות ניתוח כזה דאסור לסכן עצמו אבל בכל מקום שאין בו משום סכנה ע"פ חוו"ד הרופאים וגם באמת כי עינינו רואות כה"ג נראה לפענ"ד דאין בזה שום איסור.
10.תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב עמוד ב
מתני'. המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת; כנסה סתם, ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה. על מנת שאין בה מומין, ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת; כנסה סתם, ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה. כל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים.
Mishnah. If a man betrothed a woman on condition that she was not subject to any vows and she was found to be under a vow, her betrothal is invalid. If he married her without making any conditions and she was found to be under a vow, she may be divorced without receiving her kethubah.
[If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have such defects, her betrothal is invalid. If he married her without making any conditions and she was found to have bodily defects, she may be divorced with out a kethubah. All defects which disqualify priests disqualify women also.
11.תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עד עמוד ב
תנו רבנן: הלכה אצל חכם והתירה - מקודשת, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת; מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. והתניא: אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת!
Our Rabbis taught: If she went to a Sage [after her betrothal] and he disallowed her vow her betrothal is valid. [If one went] to a physician who cured her, her betrothal is invalid. What is the difference between the act of the Sage and that of the physician? — A Sage annuls the vow retrospectively while a physician effects the cure only from that moment onwards. But was it not, however, taught, [that if she went] to a Sage and he disallowed her vow or to a physician and he cured her, her betrothal is invalid?
12.תוספות מסכת כתובות דף עד עמוד ב
חכם עוקר הנדר מעיקרו כו' - אין לפרש דבלשון תליא מילתא שהרי קדשה על מנת שאין בה מומין והיו בה מומין דא"כ הלך הוא אצל הרופא וריפאו אמאי אמר לקמן דמקודשת אלא בקפידת המומין תלוי הטעם שאף עתה לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין…
13.שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רמז
איש שיש לו מום יופי אי מותר לעשות לעצמו ניתוח פלסטי
עוד להנ"ל
ונסתפקתי אי מותר לעשות ניתוח כזה גם לאנשים כיון דהוא נעשה לשם יופי אולי יש בזה משום לא ילבש גבר לאנשים, ונראה דהיכי דהוה מום ודאי וכגון אלו שחשבו ז"ל דהוה מום בכהנים פשוט דגם באנשים מותר לרפאות עצמו דכיון דלענין רפואה אין נפ"מ בין נשים לאנשים מ"ש הוא ואף דמתכוין גם ליפות עצמו לית לן בה כיון דרפואתו בכך ופשוט דכהן בעל מום אם היה יכול לרפאות עצמו היה צריך ומחויב לעשות כן כדי שיוכל לעבוד עבודה במקדש ולית בה משום לא ילבש גבר, אמנם המומין קטנים שהם רק מום יופי יש לעיין בזה.
וראיתי בשו"ת לבושי מרדכי במי שיש לו כתמים על פניו הנקרא (זאממער שפרענקלין) אם מותר להעבירן ע"י סמים או יש בזה משום לא ילבש ומתחלה חקר אם המנהג גם באנשים להעביר דאז קיי"ל להתירא כמ"ש הרמב"ם פי"ז מע"ז והר"ן ע"ז ד' כ"ט ורמ"א סי' קנ"ו ודרישה סי' קפ"ב ודרישה כתב דאפילו אם דרך גוים זכרים מקרי מ"מ מנהג אנשים ע"ש ובאמת כי קצת צ"ע לדרישה בגמ' נזיר ל"ט ע"א ותו כדצבעי סביא דקניהון חוורן עיקרי נימיהון וכו' ופי' הרא"ש שם יש זקנים צובעים זקניהם שחורים כדי שיהא נראים בחורים ע"ש ומשמע דהיו זקנים צובעים זקנם ואפ"ה אסור לצבוע ולפום ריהטא הני זקני גוים הם דזקני ישראל אסורים ועיין מש"כ במשנת העמרמי סי' י"ט ובספרי משנה הלכות ח"ב למס' נזיר סי' י"ח בשם הגאונים.
שוב העלה הגאון ז"ל סברא חדשה דלא אמרינן לא ילבש אלא בדבר שרוצה לשנות הטבע כגון לצבוע שערות וכיוצא בזה אבל לגרר גילדי המכה וצואה רק מעביר בזה מה שניתוסף על בריאת טבעו והני כתמים כיון שבאו מלקוי החמה הוא דבר שנתחדש בו הוה כרוחץ ממנו המכה ולהסירם הוה לכבוד קונו ובוחן כליות ולב יודע כמ"ש התוס' ע"ז לענין הבטה במראה. וסברא זו לכאורה צ"ע קצת למעיין, עוד חתר דהוה בזה כעין מומין בכהנים דמותר לרפאות וברפואה ליכא משום לא ילבש וודאי דגם זה צ"ע דבזיממער שפרענקלין ודאי דאין זה מום לכהן ואם הי' פלעק גדול אולי כה"ג דהוה בכלל מום אבל בסתם שפראצצען אין זה בכלל מום. וגם הגאון ז"ל דחק עצמו והניח בצ"ע ודבר זה צ"ע רב והעיקר דאזלינן בזה בתר מנהג המדינה ובמדינה זו כמדומה לי שגם האנשים נוהגים בכל אלו ואף שבאנשי שלומינו לא נמצא כזה אבל מ"מ הרבה אנשים ואפילו בין שומרי התורה שמעתי שמשתמשין באלו וא"כ הרי זה נכנס בכלל הבטה במראה כמובן ולפי שלא נשאלתי על זה לא אעתיק עצמי בזה להלכה.
שוב נתישבתי בדבר דהדין זה תלוי במחלוקת בגמ' שבת נ' ע"ב אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי…וכתבו התוס' בשביל צערו ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה ע"כ מבואר דהיכא דאית ליה צער שמתבייש מבנ"א אין בו משום לא ילבש ולפ"ז במי שיש לו כתמים נמי אם מתבייש מפני זה בין בני אדם מותר להעבירן ואם אינו מתבייש אלא עושה כדי ליפות עצמו, הדרינן למש"כ לעיל וזה ברור בס"ד ובוחן כליות ולב יודע אם כוונתו וכו'.
14.שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן מא
(ט) ופוק חזי להרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שער הסכנה שחתר למצוא טעם מדוע שמכה אדם לרפואה פטור, ובא עלה מכח זה מפני דמצוה דואהבת לרעך כמוך הוא, וחזינן בדבריו שם בעליל שלא הסתפק ללמוד זה מטעם דמצות והשבות לו דדרשינן לרבות אבידת גופו. דלימוד זה דמצות רפואת הנפש למדין מכח והשבות לו לרב' השבת אבידה דגופו הא מזכיר הרמב"ן בעצמו להלן בדבריו שם, ובכל זאת מדי דברו בכאן היכא שצריך לחבול בגופו כדי לרפאותו לא מצא סיפוק להחיל גם ע"ז הלימוד של והשבות לו, והיינו מפני שסבר דבכה"ג שכדי לרפאותו צריך לחבול בו לא יוכל להכלל בכלל זה כי אין זה השבת גופו בהיות שמאידך אדרבה צריך לחבול בו ולעשות אבידה בגופו, לכן המציא הרמב"ן בדעתו הגדולה שמכל מקום מכיון שהחבלה באה כדי להמציא לו מזור ומרפא שלדידיה בעצמו בודאי היה עושה כן ולא מונע א"ע מזה בגלל החבלה ולכן איכא בכה"ג מצוה לעשות כן גם לחבירו מכח המצוה של ואהבת לרעך כמוך, וא"כ ברור דאין לך אלא חידושו במקום שהחבלה באה כדי לרפאות ולהשיב אבידת גופו, ויוצא מכלל זה חבלה לשם נוי ויופי שאין בה כל השבה של אבידת הגוף אם כי לחבול כדי לשנותו לפי טעמו ולהתחכם על הצורה שחקק בו יוצרו או כדי לחדש נעוריו ולסתור גזירת מלכו של עולם, ועל אחת כמה דנעלה מכל ספק שאסור לו לאדם בהחלט להכניס את עצמו עבור כך לשום סכנה כל שהיא הכרוך בדרך כלל בכל ניתוח שהוא, ובכאן כפול הוא ע"פ רוב הניתוח, האחד בחלק הגוף שמשם מוציאים חתיכת העור והשני במקום שרוצים להרכיבו, ואך מגוחך הוא לבוא ולהציע להתיר ניתוח כזה לנשים בגבוב קולות עפ"י מדרשים שונים המהללים היופי לנשים,ואין כדאי אפי' להשיב ע"ז דאין לבכזאת מקום בהל' כלל, דסוג דמיונות כאלה הוא אפילו הרבה למטה מן הך דאמרו דאין למדין מן המדרשות, ורק באופן מליצי יש להשיב ע"ז בדברי שהע"ה. =שלמה המלך עליו השלום= שהטיף ברוח ד' אשר בקרבו ואמר: שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל, וכל אשר יראת ד' נגע בלבה לא תלך שולל אחרי להיטת עשיית נתוחים פלסטיים כאלה לשם יפוי ונוי בלבדושע"פ רוב המה רק לפי מראה עינים והלך נפש של בני האדם שאין אחד דומה למשנהו ושע"ז כבר הביא בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ח מה דמתלי אמרין החשק אין לו עינים, ואפילו התייפות מן השמים ע"י תפלה מצינו בחז"ל תענית ד' כ"ג ע"ב שלא עלה הדבר יפה עד שחזרה לקדמותה, ואם אין להטריח את הקונה לשנות את הטבע (יעו"ש במהרש"א ד"ה עמי היתה) על אחת כמה שאין לו לאדם להתחכם בעצמו לשנות הטבע בפעולות כאלה, והר"ז כאומר לאומן שעשאו כמה מכוער כלי זה שעשית (עיין תענית ד' כ' ע"ב). ע"כ נראה להלכה כנ"ל דאסור לו לאדם לעשות לו ניתוח פלסטי, וכן לרופא לבצע ניתוח כזה, לשם יופי וכדומה וכנז"ל, ואין להאריך בכאן יותר מזה.
15.שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן פו ג. נתוח פלאסטי
הנני משיב לו בקיצור את אשר נלענ"ד, דכה"ג דלא קעביד משום יפוי אלא משום צער וכגון שחוטמו משונה מאד משל כל אדם והוא מתבייש בו אפשר להקל וכמ"ש ר"ת בתוס' יבמות מ"ח ע"א ד"ה לא, והגמ' בנזיר נ"ט ע"ב עיי"ש, ומטעם זה גם נוהגים להקל לצבוע או ללקט לבנות מתוך שחורות למי שהוא צעיר ובכה"ג שלפי הגיל שלו הוא כעין מום וכוונתו רק להסיר ממנו את המום ולהיות ככל אדם ואין זה דומה לתיקוני נשים, וה"נ גם כאן אפשר דיש להקל, אבל בכה"ג שכוונתו ממש ליפוי נראה דאסור. אולם האיסור של חובל בגופו נראה דלא שייך הכא כיון דתיקון הוא אצלו.
16.שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן כח
והראי' דאינם עושים בלתי אם חותמים מתחילה שמסכימים לעשות הנתוח, וכתב שכבר נתפשטה ההוראה להתיר, מטעם שלאידך גיסא הוא בכל יום בסכנת מות אם יוצאין לחוץ ולא יוכלו להחזירן עיי"ש, ומכל מקום דוקא משום להציל נפשו מסכנה הותר לו להכניס בסכנה שעל ידי הרפואה, מה שאין כן היכא דאין סכנה במחלתו, מדוע יותר לו להכניס עצמו בסכנה על ידי הרפואה, וכיון שבחתיכת אבר בודאי יש סכנה, ע"כ מיירי בחולה שיש בו סכנה, וע"כ הותר לו לרפאות עצמו ברפואה שיש בה סכנה, ולאביו אף בכה"ג אסור, וכמ"ש כה"ג בפרישה שם (סי' רמ"א ס"ק ד') דע"כ מיירי במומחה דאם לא כן מאי אורי' לאביו אפילו לאחר נמי עיי"ש. ועוד ראי' דהרי הדין הזה של הקזה לאביו נכפל בדברי הטור עוד הפעם (בסי' של"ו) ושם מיירי כל הסימן מהחיוב שעל הרופא שלא למנוע עצמו מלרפאות, דאם מונע עצמו הרי זה שופך דמים, ומסיים על זה וז"ל ובן מיבעיא אי שרי להקיז ודעת הרמב"ן להתיר אלא שכתב אבל רבינו הגדול כתב איבעיא להו בן מהו להקיז ואסיקנא ר"פ לא שביק לברי' וכו' עכ"ל, הרי שמע מינה משטחיית ההמשך דגם בפקוח נפש הדין כן עיי"ש.
Rav Moshe concern with chabala which is easily over come
Rav Breish looks for and finds precedent for medical procedures to fix in non life-threatening situations
Rav Waldenberg – prohibited cant tot ever do “elective” surgery, only when life is in danger, theologically finds it troubling
Rav Klein mishna in bochorot – can cut a limb laws of vows/ versus mekach taut
Rav Weisz can not put yourself in danger
