Surrogate motherhood

Surrogate motherhood

בראשית פרק ל, כא

(כא) וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה:

תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרק ל

(כא) וּמִן בָּתַר כְּדֵין יְלֵידַת בְּרַת וּקְרַת יַת שְׁמָהּ דִינָה אֲרוּם אַמְרַת דִין הוּא מִן קֳדָם יְיָ דִיהוֹן מִנִי פַּלְגוּת שִׁבְטַיָא בְּרַם מִן רָחֵל אַחֲתִי יִפְקוּן תְּרֵין שִׁבְטִין הֵיכְמָא דִנְפָקוּ מִן חָדָא מִן אַמְהָתָא וּשְׁמִיעַ מִן קֳדָם יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה:

כתר יונתן בראשית פרשת ויצא פרק ל

(כא) ומן אחרי זאת ילדה בת ותקרא שמה דינה כי תאמר דין הוא מלפני יי שיהיו ממני מחצית השבטים אך מרחל אחותי יצאו שני שבטים כאשר יצאו מן אחת השפחות ונשמע מלפני יי תפילתה של לאה והִתחלפו עוברים בביטנן ויהי נותן יוסף בבִטנה של רחל ודינה בבִטנה של לאה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

מִשְׁנָה. הַצּוֹעֵק עַל מַה שֶּׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

גְּמָרָא. וְלָא מְהַנוּ רַחֲמֵי? וְהָא מוֹתִיב רַב יוֹסֵף:  ^{(בראשית ל)} "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". מַאי 'וְאַחַר'? אָמַר רַב: לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ. אָמְרָה: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, שִׁתָּא דִּידִי וְאַרְבַּע דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת, הָא עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת  הַשְּׁפָחוֹת. מִיָּד נֶהֶפְּכָה וְהָיְתָה לְבַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים. וְאִי בָּעִית אֵימָא: מַעֲשֶׂה דְּלֵאָה, בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם הֲוָה, כִּדְתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ, מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעִים, יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיְּהֵא זָכָר, מֵאַרְבָּעִים יוֹם וְעַד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יְהֵא סַנְדָּל. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁשָּׁה, יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יְהֵא נֵפֶל, מִשִּׁשָּׁה וְעַד תִּשְׁעָה, יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיֵּצֵא בְּשָׁלוֹם.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: נְשָׁמָה, מֵאֵימָתַי נִתְּנָה בָּאָדָם, מִשְּׁעַת פְּקִידָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר לַחֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר, עוֹמֶדֶת שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח וְאֵינָהּ מַסְרַחַת?! אֶלָּא מִשְּׁעַת פְּקִידָה. אָמַר רַבִּי: דָּבָר זֶה לִמְּדַנִּי אַנְטוֹנִינוֹס, וּמִקְרָא מְסַיְּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ^{(איוב י)} "וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי".

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א

תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין יֵשׁ בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ. אָבִיו מַזְרִיעַ לֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ מֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וְגִידִין וְצִפָּרְנַיִם וַעֲצָמוֹת, וְלֹבֶן שֶׁבָּעַיִן. אִמּוֹ מַזְרַעַת אֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וּשְׂעָרוֹת, וְשָׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה וּקְלַסְתֵּר פָּנִים וּרְאִיַּת הָעַיִן וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן וְדִבּוּר פֶּה וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם וְדַעַת וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ, וְחֵלֶק אָבִיו וְאִמּוֹ מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם.

אסתר ב׳:ז׳

(ז) וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃

תלמוד בבלי מסכת מגילה י״ג א

כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה

רש"י מגילה י״ג א - וכשילדתה אמה מתה - ולא נראית לקרות אם:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ע״ח א

נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה וכי תימא משום דרבי יצחק דאמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ והא אמר רב כהנא  לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ  שאני עובר דהיינו רביתיה

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צז עמוד ב

מתני'. הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין, אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה. וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה.

גמ'. בני יודן אמתא אשתחרור, שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי. אמר ליה רבא: והא רב ששת אסר! א"ל: הוא אסר ואנא שרינא. מן האב ולא מן האם - כ"ע לא פליגי דשרי, מן האם ולא מן האב - כ"ע לא פליגי דאסיר, כי פליגי - מן האב ומן האם, מאן דשרי - בתר אבא שדינן, דהא בני פלניא קרו להו. ורב ששת? קרו להו נמי בני פלונית. ואיכא דאמר: פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, ומ"ט? גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי. תנן: הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין; מ"ט? לאו משום דאסירי! לא, דאינה בתורת חליצה וייבום, ושריא לעלמא, ואינהו נמי שרו. והא קתני אפילו! אי אמרת בשלמא אסירי, היינו דקתני אפילו, דאע"ג דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה וכשתי אמהות דמו, אפילו הכי אסירי; אלא אי אמרת שרו, מאי אפילו? דאע"ג דתרוייהו לידתן בקדושה, ואתי לאיחלופי בישראל, אפ"ה שרי. איכא דאמרי: הכי נמי מסתברא דשרו, דקתני אפילו; אי אמרת בשלמא שרו, היינו דקתני אפילו, דאע"ג דתרוייהו לידתן בקדושה דאתי לאיחלופי בישראל, אפ"ה שרו; אלא אי אמרת אסירי, מאי אפי'? דאע"ג דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה, דכשתי אמהות דמי, אפילו הכי אסירי. ת"ש: שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים - לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח; היתה הורתן ולידתן בקדושה - הרי הן כישראלים לכל דבריהן; קתני מיהת: אין חייבין משום אשת אח, חיובא ליכא,

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סט עמוד ב

בעי ר"ש בן פזי: שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר, ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה, מהו? בתר עיקר אזלינן ושרייה עומר, או דלמא בתר תוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא? תפשוט ליה מהא, דאמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן: ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות, אפילו הוסיף במאתים - אסור, ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם, אפי' הוסיף במאתים - אסור! היא גופה קא מיבעיא ליה: מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן, לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא, או דלמא ספוקי מספקא להו, ולחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן? תיקו.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מג עמוד ב

ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק א

ר' זְעִירָה בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל, אֵין מוֹרִין לֹא מִן הַהֲלָכוֹת. וְלֹא מִן הָאַגָּדוֹת וְלֹא מִן הַתּוֹסָפוֹת אֶלָּא מִן הַתַּלְמוּד

The genetic mother of the child serves as the halakhic mother: There is a growing trend among Israel’s influential rabbinical arbiters to rule that in IVF, the woman who donates the eggs is the child’s halakhic mother

Rav Zalman Nechemia – mother is the one who gave birth

Sanhedrin 91b quotes the story that Rebbi agreed with Antoninus that the soul of a person enters the embryo at the moment of conception

Niddah 31a delineates three partners in the creation of a child: the mother, father, and God. Rabbi Shlomo Goren, for example, interprets this statement to mean that halakhic paternity and maternity are established at conception

עלי תמר חגיגה פרק א

ולא מן האגדות ולא מן התוספות. ודווקא במקום ששקול הדעת התלמודי סותר לדבריהם, אבל במה שאינו מפורש בתלמוד להיפך הרבה הלכות למדין מאגדות ותוספתות וכמ"ש בספר הישר לר"ת בתשובה סימן תרי"ט. וכל שאינו בקי בסדר רב עמרם ובהלכות גדולות ובמסכת סופרים ובפירקא דר"א ובדרב"ה (כלומר, במדרש רבה) ובשאר ספרי אגדה אין לו להרוס דברי הקדמונים ומנהגם, כי יש עלינו לסמוך עליהם בדברים שאינם מכחישים תלמוד שלנו אלא שמוסיפין, והרבה מנהגים בידינו על פיהם וכו'. ובתוס' ברכות י"ח ע"א יש דברים שאנו מניחים גמרא שלנו ואנו עושים כספרים החיצונים מסכת סופרים ופסיקתא וכו', עיין שם. והיינו בדבר שאינו הלכה גמורה תלוי הדבר במנהג ויש שנקבע המנהג כברייתות ואגדות שהתוס' קורא להן ספרים חיצוניים כלומר ברייתות. ונ"ל שמה שאמרו אין מורין מן האגדות, היינו שהלכות שנשנו בתוך האגדות אין מורין אותן הלכה למעשה עד שיתברר בתלמוד שנשנו כהלכה למעשה ולא כמשנת חסידים בלבד. ועיין בסנהדרין פי"א ה"ג, כי יפלא ממך דבר למשפט וגו', דבר זו אגדה. ונראה פירושו שיפלא ממך אם ההלכה שבאה בתוך האגדה אם אינה אלא משנת חסידים או הלכה למעשה. ואכן ידוע שהרבה הלכות פסוקות כהלכה למעשה שקועות באגדה.

שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן מה

הפרייה מלאכותית בתוך מבחנה. שאלה. ח' באלול תשמ"א. לכבוד הרב הגאון רב אליעזר יהודה וולדנברג שליט"א. אב בית דין, ירושלים. מכובדי הרב וולדנברג.

הנני פונה אל כבודו בענין העומד כיום בפני הצבור כפעולה רפואית חדישה אשר יתכן ובביצועה כרוכות שאלות הלכתיות: מדובר בהפרייה מלאכותית בתוך מבחנה, אני מרשה לעצמי להביא את הענין בזמן הזה לפני כת"ר אחרי שמשרד הבריאות הוציא הוראות בנדון ויתכן שחלק מהצבור בארץ יעמוד בקרוב בפני בעיה מעשית זאת. כדרכי אנסה קודם להבהיר את הצד הרפואי המציאותי של הפעולה המוצעת.

תהליך הפרייה. אברי המין הפנימיים של האשה מורכבים משתי שחלות השוכנות צמודות לשתי החצוצרות של האשה, החצוצרות הן מעין תעלות המוליכות לרחם אשר בו גדל העובר.

בשחלות מתפתחות הביציות של האשה שהן למעשה הזרע שלה, הן מתבשלות מדי חודש ומופרשות (בדרך כלל אחת) במחצית מחזורה, הביצית נכנסת לתוך פתח החצוצרה הסמוכה לשחלה ונעה בתוכה לכיוון הרחם, זרע הבעל מגיע מתוך הרחם לחלל החצוצרה ושם מתקיימת פעולת ההפרייה ע"י מיזוג זרע הבעל והביצית, במידה והחצוצרה תקינה וחלולה מתקדמת הביצית המופרית לחלל הרחם ומתמקדת בדופנו, שם ממשיך העובר לגדול עד שהוא ממלא את כל חלל הרחם ומגיע לסוף ההריון.

מתוך זה מובן שבמידה שפתח או חלל החצוצרה של האשה סתום עקב דלקת או סיבות אחרות, על אף שלבעל אין בעיית פריון והאשה מפרישה מדי חודש ביצית, אין כל דרך של הפרייה בצורה טבעית. זרע הבעל אכן יגיע לרחם, אבל לא יוכל להתמזג עם הביצית, שאפילו אם נכנסה לחצוצרה לא תוכל לעבור את אזור החסימה.

במשך השנים שקלו הרופאים את האפשרות להוציא את התהליך הזה מחוץ לגוף האשה על ידי בצוע נתוח קל, ולקיים אותו במבחנה סטרילית, אחרי הפריית הזרע והביצית במבחנה הסטרילית לשתול את העובר המיקרוסקופי בדופן רחם האשה במקום שאליו הוא היה מגיע אם תהליך ההפריה הי' מתקיים בצורה טבעית.

זה כבר שלש שנים שפעולות אלו נחלו הצלחה במקומות שונים בעולם, וישנם כחצי תריסר ילדים אשר הפרייתם בוצעה בצורה זו.

משרד הבריאות, בועדה אשר הוקמה על ידי מנכ"ל המשרד, בדק את הנושא וקבע שבמידה שאין דרך אחרת להגיע להריון תותר הפרייה בתוך מבחנה, הם הציבו תנאים שונים הקשורים לפיקוח של הנושא, רובם עוסקים בצד המשפטי והרפואי, כמו כן קבעו שפעולה כזאת תעשה אך ורק בביצית וזרע מבעל ואשה, ולא תתכן הפרייה כזאת מזרע של תורם זר (דבר אשר הם אינם אוסרים בהפרייה מלאכותית מהסוג המקובל המבוסס על שימוש בזרע זר במזרק במקרה של אשה אשר בעלה עקר).

בהסתייגות זו של פעולת הפרייה רק במידה שאין כל אפשרות אחרת להגיע לידי הריון ובהגבלת הפעולה לזוג נשוי, נראה לי שאין מכשול הלכתי לפעולה זאת.

אבקש לשמוע את דעתו של כבוד הרב בנושא. בכבוד רב פרופ' דוד מ' מאיר המנהל הכללי של מרכז רפואי שערי צדק.

תשובה. ב"ה. ז' דעשי"ת תשמ"ב לפ"ק. ירושלים עיה"ק תובב"א. למכובדי פרופ' ד"ר דוד מ' מאיר נ"י. המנהל הכללי של המרכז הרפואי שערי צדק בפעיה"ק ת"ו. ייטיב ה' החתימה.

קראתי בתשומת לב יקרת מכתבו שאלתו מתאריך ח' אלול מ"א על אודות הפרייה מלאכותית בתוך מבחנה בפירוט הבהרת הצד הרפואי והמציאותי של פעולה המוצעת כיד ה' הטובה עליו.

ואחרי העיון הראוי בצדדי הבעיא ובהקיפה נלענ"ד כי בביצועה של הפעולה המוצעת כן כרוכות שאלות הלכתיות, במישרין ובעקיפין, וכי כן ישנו מכשול הלכתי [וביתר דיוק: מכשולים הלכתיים] לפעולה זאת, ואבאר את דברי.

(א) ראשית דבר, זאת לדעת כי גם בהזרעה מלאכותית מש"ז =משכבת זרע= של הבעל אל תוך רחמה של האשה, שהוא קיל בהרבה מבחינת ההלכה מהפרייה מלאכותית מחוץ לרחם נשוא - דיוננו, בכל זאת רבו גם רבו בה בספרות ההלכה חילוקי שיטות ודיעות, ישנם אוסרים לגמרי את הפעולה מכמה בחינות וחששות עניניות ועובדתיות, ישנם מתירים אותה עם התנאת כמה הגבלות, וישנם מתירים אותה לגמרי, כפי שהארכתי בבירורן והבהרתן של השיטות בזה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן נ"א שער ד', ועל פי זה העלתי להלכה, כפי שגם סכמתי בסיכומים שם סעיפים י"ז י"ח כי כ"א בכזאת, (א) כל עוד שיש תקוה שהזוג יוכל להבנות כדרך כל הארץ אין למהר להתיר זאת, ויש לחזר לעשות כל טצדקי בדרכי ההלכה והרפואה לקיום ההזרעה בדרך הטבעית טרם שיגיעו למסקנא להוראות היתר על הזרעה מלאכותית. (ב) אם כבר עברו עשר שנים מנשואי הזוג, או שהתברר כבר לחלוטין על ידי קביעה של רופאים נאמנים שלא תוכל האשה בשום פנים להרות מבעלה בדרך הטבעית, אזי בין המתירים אז את ההזרעה המלאכותית נחלקו הדיעות ביניהם באיזה צורה להתיר זאת, וכדלהלן, (א) ישנם המתירים את הביצוע רק בימי טהרתה של האשה, ויש מקום להתיר אפילו אם זה סמוך לוסתה, (ב) ישנם מתירים הבצוע גם בימי ליבונה לאחר שתטבול ותצא מדין נדה דאורייתא, (ג) וקצתם מתירים לבצע זאת אפילו בימי נדתה, (ג) במקרה של הוראת היתר יש להשגיח בשבע עינים שלא יערבו חלילה בזרע הבעל גם זרע של איש אחר, דאחרת עלולה הקערה להתהפך על פיה ולגרום לזוג חורבן במקום בנין.

מובן לפי זה מאיליו כי גם במקרה שתיתכן צידוד היתר להפרייה בתוך מבחנה נשוא - נידוננו, אבל כל ההגבלות האמורות חלות גם על זה, (ולמעשה לא תיתכן צידוד היתר וכדלקמן).

ואגב נדהמתי וחיל ורעדה אחזתני לקרוא במכתב כבו', שכותב כאל דבר הפשוט, שהגם שבמשרד הבריאות אינם אוסרים בהפרייה מלאכותית מהסוג המקובל מזרע של תורם זר, וכי ההפרייה מבוסס על שימוש בזרע זר במזרק במקרה של אשה אשר בעלה עקר, אבל כאן, במקרה שלפנינו, קבעו שפעולה כזאת תעשה אך ורק בביצית וזרע מבעל ואשה ולא תתכן הפרייה כזאת מזרע של תורם זר, ובנהמת לבי אני קורא על זה ואומר: שומו שמים על הפקרות כזאת לפרוץ פרצות חמורות כאלה [בידיעת הזוג ושלא בידיעתם, או שלא בידיעת הבעל בלבד, ובהטעיתו] בחומת הטהרה והיחוס המשפחתי, ואם ככה הדבר הרי צדקו איפוא אותם המורים שלא רצו בכלל להורות כל היתר בדבר, וסתמו את פסקם בלי לגלות כל נימוקים לפסקם כדי שלא יוכלו לערער עליהם, יפה נסוג הגאון בעל דברי מלכיאל ז"ל (שהבאתי בספרי שם) וחזר מצדדי ההיתר שהראה מקודם לכן מה שיש לצדד בזה, ובנימוק, מפני שאם נבוא להתיר דבר כזה יש לחוש לכמה מכשולים ועי"ז ניתן יד לפושעים, והיה בזה כחכם הרואה את הנולד. ויפה סתם והשיב הגאון החזו"א ז"ל (מובא ג"כ בספרי שם) כי אי אפשר להתיר.

וכבר הגבתי בספרי שם חמורות ובחריפות גדולה נגד תועבה כזאת להכניס זרע של איש אחר לתוך רחמה של אשת איש ואפילו זרע על עכו"ם וגם לרבות לא לרחמה של פנויה, הן בגלל עצם התועבה שבדבר והן בגלל המכשולים הגדולים שעלולים לצאת מזה, והוריתי גם למעשה שהאשה חייבת במקרה כזה לקבל ג"פ =גט פיטורין= מבעלה, ונדפסה הוראתי זאת באריכות בספרי צ"א חי"ג סי' צ"ג יעו"ש.

ועתה אשאלה למר: איך אפשר לסמוך על הבטחתם של כאלה (גם אם לפנים ישתפו בועדתם איזה רב) שבהפרייה - במבחנה כן יפקחו שהפעולה תעשה אך ורק בביצית וזרע מבעל ואשה? הא שוא ושקר הבטחתם זאת, ומאן דעביד הא עביד הא, ובא זה רק כדי להבטיח את עצמם מסערה ציבורית ויהא זה בתוקף ובהקפדה לכל היותר עד שיורגש כי כבר הסתגלו אל כך והאדישות יקיף את רובו של הציבור ולא יוסיף לבלוש אחר הנעשה.

ובאמת לפי השקפתם המסולפת מה נשתנה זה מזה? כשם שמתירים לעצמם זרע זר ברחם האשה כשהבעל עקר, כך יבואו אותו הדבר להתיר גם זרע זר במבחנה כאשר נוסף למה שהבעל עקר גם האשה יש לה מחסום בחצוצרה, ואז יוציאו ממנה הביצית ויכניסו אותה במבחנה יחד עם זרע של גבר אחר פורה. ובהפרייה במבחנה הרי פריצת הפיקוח הוא הרבה יותר קל מפריצת פיקוח בהזרעה מלאכותית בהיות והמבחנה נשארת בידיהם של המטפלים זמן ממושך, [עיין עוד לקמן מזה].

(ב) הדברים האמורים באות הקודם כתבתי גם לפי הנחה לאפשריות למתוח קו משוה בין הזרעה - מלאכותית לבין הפרייה - מלאכותית ולתת את האמור בזה להאמור בזה.

אבל לאמיתו של דבר נראה לאחר העיון כי קיים מרחק רב ביניהם, ודין ההפרייה המלאכותית הוא הרבה חמור מדין ההזרעה המלאכותית עד שלא ניתן כלל להשוותם אהדדי, וכמה פנים לדבר.

ראשית, בהזרעה - מלאכותית זרע הבעל מוכנס לתוך רחמה של האשה, ובין אם הפעולה מצליחה והאשה מתעברת מזה ובין אם אינה מצליחה, בכל אופן שהוא אין כאן הוצאת זרע לבטלה בהיות והכל הוכנס אל תוך הרחם, ודינו של זה כדין כל אלה שחיים עם נשותיהם באופן טבעי ולא מולידים, אבל בהפרייה מלאכותית בתוך מבחנה הרי אם הפעולה איננה מצליחה ולא חלה הפרייה, הא יוצא שהבעל הוציא זרע לבטלה על העצים ועל האבנים.

ואפילו כשכן מתהוה הפרייה הרי זה רק מתא אחד של זרע בלבד המתחבר עם הביצית של האשה, והיתר נשאר שפוך לבטלה על פני החוץ (גם מי יודע ומי יד לידינו יתקע שלא ישתמשו בנשאר לצורך אשה אחרת, ויהא זה גם של יהודי החרד לדבר ה' שאילו היה נודע לו מזאת לא היה מוצא מנוח לנפשו), בניגוד להזרעה מלאכותית שאיך שהוא הכל נשאר ברחם האשה.

ועוד זאת, הזרעה מלאכותית היא מבוצעת עפ"י רוב בגלל חיסרון ומניעה מצד הבעל באשר הוא לקוי בעקרות יחסית או בגלל חוסר כח גברא בקצב זרימת זרעו, וכדומה (פרט להיכא שסיבת מניעת ההריון הוא מצד האשה באשר הביוץ שלה הוא בתוך ספירת שבעת ימי הנקיים) ולכן דנין לומר (כמה מהפוסקים) דמכיון שהבעל אינו ראוי להוליד באופן טבעי אין לגביו איסור של הוצאת זרע לבטלה, אבל בהפרייה - מלאכותית בתוך מבחנה הא באה היא בגלל חיסרון ומניעה מצד האשה בזה שפתח או חלל החצוצרה שלה סתום עקב דלקת, או סיבות אחרות, שבגלל זה לא תוכל הביצית לעבור את אזור החסימה ולהגיע אל חלל הרחם, אבל לבעל אין בעיית פריון, ואם כן בכגון דא יש לומר שקיים בכה"ג כלפי הבעל איסור של הוצאת זרע לבטלה.

באופן שיוצא לנו, כי בהפרייה - מלאכותית בתוך מבחנה עובר הבעל על איסור חמור של הוצאת זרע לבטלה, ועל כן אין להורות היתר בזה.

(ג) וזאת שנית, בספרי שו"ת צ"א ח"ט שם התייחסתי לבעיה אם האיש מקיים מצות פריה וריבה בהזרעה מלאכותית (בספרי שם אני קורא זאת בשם הפרייה - מלאכותית, אבל הנכון לקרוא את המדובר שם בשם הזרעה מלאכותית, בהיות והפרייה מלאכותית אנו קוראים בכאן כשההפרייה נעשית במבחנה), והבאתי כמה שיטת פוסקים שחלוקים בדעתם בזה, ואחרי הבירור סכמתי בסעיפים ז' וח' בסיכומי שם בכזאת: (א) יש אומרים שמתייחס הנולד אל נותן הזרע והוא נחשב כבנו לכל דבר. (ב) יש אומרים שרק לחומרא אמרינן שמתייחס אליו ולא לקולא, (ג) ויש אומרים שאפילו הוא כבנו לכל דבר מכל מקום לא מקיים על ידי כן מצות פריה ורביה, (ד) וישנם החולקים על כל הנז' וסוברים שבן כזה איננו מתייחס אחר נותן הזרע כלל יעו"ש.

וכעת בבואנו להתייחס בזה בקשר להפרייה מלאכותית במבחנה נשוא - דיוננו, נראה דהדעת נותנת לומר דלא רק שכל האמור חל גם בנידוננו אלא גם זאת דיתכן שבכהאי גוונא יודו כולם שאינו מקיים על ידי כן מצות פריה וריבה, כי קיים הבדל ומרחק גדול בין הזרעה לבין הפרייה, והוא זה, דבהזרעה מלאכותית הרי ההזרעה נעשית באופן ישיר באותו מקום שנעשית ההזרעה הטבעית, ורק בגלל איזה עיכוב מצד הבעל (או מצד האשה) כנז', באים לעזרתו, וזרעו מוזרק ומוחדר אל תוך רחמה של האשה באמצעים מלאכותיים, ולאחר מיכן תהליך ההפרייה ברחם האשה וכו' שהוא זה המביא בפועל לקיום המצוה הוא כתהליך רגיל וטבעי של הריון, רצוני לומר: שגם בהזרעה טבעית הזרע של הבעל מופרש מגופו, וכשם שבהזרעה טבעית האשה לאחר מיכן מזריעה מצידה בתוכיותה, ומתקיימת פעולת ההפרייה המביאה לידי קיום מצוה על ידי מיזוג זרע הבעל וביצית האשה, כן גם בהזרעה מלאכותית פעולת ההפרייה נעשית ג"כ בגופה של האשה, כאשר האשה מצידה מזריעה בכנז' גם כן בתוכיותה בתהליך רגיל כבהזרעה טבעית, ולכן סברי כמה מהפוס' שיכולים להתיחס אל דבר כזה בשעת הדחק, ובפרט כאשר הבעל מפריש מזרעו לשם מטרה זאת וגם הכנסת הזרע בגוף האשה נעשית באופן רצוני ומכוון, לא כאל מקרה חריג לגמרי מדרך יחסי אישות והזדווגות איש ואשה, ושהבעל כן מקיים עי"כ מצות פריה ורביה, אבל משא"כ בהפרייה מלאכותית בתוך מבחנה הא משנים בזה סדרי בראשית, את זרע הבעל מזריעים לא אל רחם האשה אלא אל תוך מבחנה, ומצד האשה אין גם כן הזרעה, אלא באמצעים כירוגיים (על ידי ביצוע ניתוח קל) מוציאים ביצית משחלה ומניחים אותה גם כן במבחנה, ומחוץ לגוף האשה, שם במבחנה במקום שאין בו ענין כלל של התייחסות, הוא שמתרחש תהליך ההפרייה, והביצית המופראת מתחלקת שם מספר פעמים, ורק לאחר מספר חלוקות (כעבור מספר ימים או שבוע ויותר) כאשר ההפרייה מובטחת כבר, רק אז היא מושתלת ברחם האשה, ויוצא שאין כאן הזרעה כדרכה לא מצד האיש ולא מצד האשה, דשניהם נזרעים על ידי צד שלישי אל תוך מבחנה, וגם ביצוע ההפרייה המביאה לידי הריון ולידה שעי"ז מקיימים המצוה נעשה גם כן שלא כדרכו, וכח שלישי היא המבחנה (שאיננה אפילו יצור) היא גורמת לזה, ושיתהוה הדבר בתוכיותה היא (בהתאם להתכשרותה לכך), מקום שאין בו ענין של התייחסות, ואם כן בכל כגון דא יש שפיר מקום נרחב לומר שכולם יודו שלא מקיימים כלל על ידי כן מצות פריה ורביה כמצווה עלינו בתוה"ק, ונלמד זאת גם מק"ו ממה שמצינו בכל מצוות התורה שלא יוצאים ידי חובת קיומם כאשר עושים אותם שלא כדרכם ושלא כדרך הנאתן.

ולא רק מצות פו"ר לא מקיימים על ידי כן, אלא גם מצות הלשבת יצרה שמדברי קבלה יש לומר שגם כן לא מקיימים בזה בהיות והביצוע הוא שלא כדרך כל העולם ובצורה לא נורמלית כזאת, כנז'.

(ד) ויש אפילו מקום לומר, ובמיוחד בקשר לביצית האשה (ובמיוחד דמיוחד בנוגע לתינוק - דבמחנה היכא שכל ההריון נעשה גם מחוץ לגוף האשה, עיין לקמן), דמכיון שדרכה הטבעית של הביצית להיות מחוברת לגוף האשה ולפרות שם, אם כן ברגע שתולשים אותה מגופה ומנתקים אותה ממקום גידולה מתבטל הקשר היחסי בינה לבין האשה והרי זה בדומה למה שמצינו ברמב"ם במ"נ ח"א פרק ע"ב שכותב וז"ל: אי אפשר שימצאו אברי אדם בפני עצמם והם אברי אדם באמת ר"ל שיהיה הכבד בפני עצמו או הלב בפני עצמו או בשר בפני עצמו עיין שם, וא"כ הוא הדין יש לומר בכזאת גם לגבי ביצית האשה כנז'.

ועוד מצינו גדר בזה בהלכה בגמ' בקדושין ד' ס"ט ע"א לגבי הבא על השפחה דאומרת, דכל ולד במעי שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי, ומפרש רש"י דהיינו: שאין מתיחס אחר אביו כלל. והתיו"ט על המשניות שם סובר דהוא הדין בכזאת גם בבא על הנכרית, ולא מהני אפילו לענין זה שאביו יוכל לגיירו, ומבאר בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רמ"ח דכוונתו מפני דס"ל דגם בישראל הבא על הנכרית לא נקרא כלל בנו וכבמעי בהמה דמיא ולא חשיב הוא כאביו גם לענין זה עיין שם, והיינו, מכיון שנוצר במקום שאין התייחסות.

ובעצם כדברי התיו"ט מתבאר בדברי הרמב"ם בפ"ח מה' מלכים ה"ח שפוסק גבי יפת תואר, דאם נתעברה מביאה ראשונה הרי הולד גר ואינו בנו לדבר מן הדברים מפני שהוא מן העכו"ם אלא בית דין מטבילין אותו על דעתם, ומבאר הכ"מ דזה דומה לההיא דכתובות ד' י"א דאיתא דגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, ופרש"י שם אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר, והא נמי הכי הוא דאין ולד זה בן הישראל כלל דבנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך עיין שם, הרי כנז'.

וביותר מצינו שכותב להסביר דבר ענין ההרכבות הזרות ביחסי אישות בספר שו"ת הרמ"ע מפאנו ז"ל סימן קט"ז, הוא מגדיר שם וכותב, דטעמא דולדה כמוה, משום דרחמנא אפקריה לזרעייהו שיהא הולד נגרר אחרי האם כהדא תרנגולתא דספנא מארעא וכמים במעיהם של צאן לבן או כאילו נזרעה מכל הולך על ארבע, וזהו בכל ההרכבות הזרות שאין בהן קדושין לאלו ולא לאחרים ויש עבירה חמורה עובר ירך אמו הוא יתום ואין אב דליכא למימר בהו ברא כרעא דאבוהי עיין שם, והוא הדין דיש מקום לפי זה להחיל הגדרה זאת של מדמינן לה לספנא מארעא גם על יצור כזה של נשוא דיוננו שנוצר ומתרקם במקום שאין התייחסות [וכן לזה היכא שכל ההריון נעשה ג"כ במבחנה כאילו הוא יתום מאב ואם גם יחד] והיא הולמת עוד ביותר בנידוננו מבחינה מציאותית.

[ברם עם כל האמור יש אבל להזכיר גם כן דברי הרמ"א באה"ע סי' ט"ו סעי' י' שכותב לגבי דינא דעריות, דיש מסתפקים לומר אפילו בולד הבא מן השפחה והעכו"ם דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר העבודת כוכבים, אבל מדרבנן הוא זרעו ולכן יש להחמיר לכתחילה ע"ש, ולכן גם בנידוננו אפי' אם נצדד כנז' מכל מקום בשאלת איסורא דעריות יש אז להחמיר, ויש עוד להאריך בזה].

ובפרט דכאשר אנו קוראים כבר, דסופו של תהליך זה של הפרייה מלאכותית במבחנה להביא בכנפיו, במוקדם או במאוחר, גם לידי יצירת ילד במבחנה זאת אומרת: שכל ההריון יעשה ויגמר גם כן מחוץ לגוף האשה אלא במבחנה עצמה תוך יצירת תנאי - רחם בו, ולאחר מיכן במחשבה להביא גם לידי מבצע מדהים הנקרא בשם תכפול - האדם ללא זיווגם של שני תאי - מין אלא על ידי נטילת גרעין של תא בגוף האדם והחדרתו לתוך תא של ביצית אשר גרעינה סולק, ואז מנגנון התכפול של התא הרגיל יפעל והתא יתחלק עוד ועוד ויתפתח עובר, וזה שמו שיקרא לו יצירה ביולוגית מלאה של יצור אנושי לפי תכנית מוכנה מראש, המוציאה לפועל תכונות נדרשות ורצויות על ידי היוצרים, ואם כן הלזה יקרא ילודים שהתייחסות מלאה להם אחרי מולידיהם ושרוצים לייחסם אחריהם? וזאת מלבד מה שסילוף יצירתם והבאתם לעולם בצורה כזאת הוא דבר אשר יגרום הרס ואבדון לדמות היצירה האנושית ואנדרלמוסיה תשרור בכל בעית הילודה שתתהפך למעבדה חסר גוון אנושי, כאשר כבר התעוררו להתריע על כך גם מקרב אנשי המדע והביעו חרדתם העמוקה לקראת הצפוי בבאות, הרי יקום דור אשר כל רואיו יפטיר עליו ויאמר: חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו לראות מין יצורים כאלה כמעט חסרי בחירה וגולמי - אדם, וכחסרי יחוס - אבות, והדבר יגרום בעקיפין גם לידי החדרת כפירה בקרב ההמונים הפשוטים בשטחים שונים רח"ל שאין ברצוני לפורטן כאן, ואחריתה מי ישורנו.

ואם כן מה בצע בנתינת דרך ליצירת יצורים כאלה [לרבות הפראה - במבחנה נשוא דיוננו] שיוצריהם ומולידיהם אינם מקיימים על ידי כן את חק היצירה כמצווה עלינו מפי יוצרה בתוה"ק, והיוצרים על ידי כן רק בעיות מסובכות ומרקיעות שחקים, והעלולים בהתדרדרותם ושינוים להחזיר את גלגל האנושיות אלף מעלות אחרונית /אחורנית/ ועוד יותר מזה.

(ה) שלישית, כאשר כבר הזכרתי בדברי, הפרייה מלאכותית - במבחנה חמורה פי כמה מהזרעה מלאכותית אל רחם האשה גם מבחינה עובדתית, והוא זה!

בשלמא בהזרעה מלאכותית היכא שהביצוע של ההזרקה אל תוך רחמה של האשה נעשית מיד ובסמוך להוצאת הזרע מהבעל אפשר עוד בעינא פקיחא לשמור ולהשגיח שלא יערבו בזרע זה של הבעל גם זרע של גבר זר, וכן שלא יקחו שארית - מזרע זה כדי להזריק לאשה אחרת.

אבל בהפרייה מלאכותית אל תוך מבחנה אין כמעט כל אפשרות כזאת של השגחה כנז', דהרי לאחר שהזרע והביצית של בני הזוג מוצאים מהם, המה נלקחים כדי לתתם אל תוך מבחנה, ושלח ישלחו את בני הזוג לביתם, והמה נהיים בהעלם דבר מהם ונתונים נתונים המה בידי המומחים המטפלים, ומובאים אל המעבדה אשר נמצאים שם עוד הרבה מבחנות, ולפי התור והיכולת מכניסים אותם במחנה, וגם שם במבחנה נשארים המה מספר ימים או שבוע ויותר עד שהביצית תעבור במבחנה מספר שלבי התחלקות, ורק לאחר מיכן מגיע התור להשתיל אותם אל תוך רחמה של האשה, ואם כן נעלה מכל ספק שבמצב כזה לפנינו בקעה פתוחה ושדה פרוצה, פירצה הקוראת לגנב - בדמות ובשם הרפואה והמדע - לעשות כטוב בעיניו באורה כבחשיכה, הן לפניהם והן לאחריהם, ובהשקטת מצפון שפועל ועושה זאת למען קידום והתפתחות המדע כביכול, וכל השגחה ולו הטובה ביותר לא תהא בה ערובה בטוחה במאה אחוז שלא יחליפו ולא ימירו זרע אחר במקום זרע זה, וכן שלא יבואו לאחר מיכן להשתיל ביצית וזרע של זוג זה אל תוך רחמה של אשה אחרת פנויה או אשת איש, ותוצרנה על ידי כן בעיות חמורות וקשות בכל שטחי החיים המשפחתיים על גווניהם השונים, ותמלא הארץ זימה ונמצא אח נושא אחותו וכו' (עי' יבמות ד' מ"ב ע"א), דבר שאסור זה משום כך אפילו בפנויה כדפוסק הרמב"ם בפ"ב מה' נערה ובתולה הי"ז, דהמניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה גורם שתמלא הארץ זימה ונמצא אב נושא בתו והאח נושא אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא עיין שם, ובנידוננו החשש הזה של נמצא אב נושא בתו והאח נושא אחותו הוא מבוסס וגדול פי כמה לאין ערוך מהמניח בתו וכו', באשר הממדים שיכולים להתעבר עי"ז המה עולים למעלה ראש כי אלפי רבבות נשים יכולות להתעבר ממספר מועט של תורמי זרע לפי הערך, ולדוגמא אסתפק בזה לציין מה שראיתי בירחון המאור היו"ל בארה"ב (תשרי תשי"ד) שהפרופ' י' מ' רבינוביץ פירסם בקשר לזה שלפי מה שקרא סטאטיסטיקה על ההזרעה המלאכותית הרי מאז שניתן כח הדחיפה לתהליך הרפואי הזה כבר ישנם בארה"ב בלבד אלפי ילדים יוצאי ירך ההזרעה הזאת, וכמו"כ לפי האומדנא, מגבר אחד פורה לבד יש בכח בתנאים מופתים להוליד ארבע מאות ילדים בשבוע או עשרים אלף ילדים לשנה עיין שם, וזה היה בשנת תשי"ד, ומה התפתח עוד ביתר תוקף מאז ועד היום? והדברים מדהימים ומבהילים.

אם כן, האם ישנו עוד ספק כל שהוא שבמצב כזה החשש האמור של נמצא אב נושא בתו והאח נושא אחותו הוא לא חשש מבוסס וקרוב עד מאד?

ועל כן גם מכח זה אין להורות כל היתר בזה, ולא לתת למחיצת הכרם של אחינו בית ישראל שתתפרץ ותשאר כעיר פרוצה אשר אין לה חומה, אלא מן החובה על הגדולים ועל המנהיגים לגדור את הכרם בכל מידי דאפשר, ולהזהיר ולהתריע דרך כל השופרות הנתונים בידיהם על הסכנה הרוחנית העצומה האורבת והצפויה אם העלם יעלימו עין מזה [וכל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, ב"ר פכ"ו אות ה'].

(ו) לאור כל האמור בדברינו עד כה נלענ"ד להלכה דאין להתיר בשום פנים את ההפרייה המלאכותית במבחנה. והנני בכובד רב ובברכת גמח"ט אליעזר יהודה וולדינברג.